יחיאל אשר שמואל כהנא שפירא החליט לנסוע ולבקר באירופה. הוא נסע עם מספר ילדיו וכאשר הגיעו לאלכסנדריה התחוללה סופה גדולה שטלטלה את הספינה ואחד הילדים נפל לים. מיד זרקו מחצלאות כדי למשות את הילד אבל ללא הצלחה. עמד יחיאל על סיפון הספינה והתפלל לאלוהים ונדר שאם יחזיר לו את גופת בנו כדי להביאה לקבורה בארץ ישראל, לא יעזבו צאצאיו את ארץ ישראל. לאחר זמן מה זרקו עוד מחצלות למים ומשו את הילד חי….

יונה פודהורצר היה מחסידיו של רבי יצחק איכנשטיין הרבי מזידיטשוב. באחד מביקוריו אצל הרבי מאירופה אמר לו הרב שזו עתה נולד לו בן בצפת ושעוד יזכה להביאו לחופה. וכך אמנם היה

  אלעזר יעקב נשלח לאירופה להפגש עם בני משפחה וכאשר חזר סיפר שהפודהורצרים “גבוהים וגדולים כנפילים”. הוא חזר עם אופקים רחבים והחליט שבניו ובנותיו חייבים לרכוש השכלה כללית. אי לכך הביא מורה פרטי שהיה נכנס בהחבא כדי ללמד אותם גרמנית ואנגלית. 

אלעזר יעקב פודהורצר היה איש אמיד. אלא שאת מירב כספו השקיע בקניית ניירות ערך שהנפיק הצאר הרוסי. לאחר המהפכה הרוסית מצא עצמו עם אוסף גדול של ניירות…

משה פדהצור היה מספר כיצד נסעו פעם מצפת לירושלים:

מצפת לראש פינה – עם חמור

מראש פינה לטבריה – עם כרכרה

מטבריה לצמח – עם סירה

מצמח לחיפה – עם רכבת

מחיפה ליפו – עם סירה

מיפו לירושלים – עם כרכרה

סה”כ 3 ימים!

משה פדהצור רצה לקבל אקדח. כאשר מושל המחוז מדוע איש דתי כמוהו צריך אקדח הרי האלוהים שומר עליו, אמר לו משה: לא מאלהים אני מפחד, אלא מאלה שעל הקרקע 

 ב – 1922 היתה למשה פדהצור פגישה עם מנהיגים יהודים בירושלים בניהם יו”ר הסוכנות. משה אמר להם שבעייה המרכזית היא שיוצאי רוסיה ופולין שאינם מבינים את הערבים מנהלים את הקשר עם העולם הערבי ולא מערבים את ילידי הארץ.

הניה, אשתו של רפול זילברמן, אב”ד צפת, היתה אישה חזקה מאד. היתה מעשנת סיגריות בשנים שהדבר היה מאד לא מקובל בין נשים. יום אחד באו חיילים טורקים לצפת על מנת לתלות את נכדה אברהם לייב זילברמן מאחר וחילק  לאנשים רבים תעודות רב כדי לשחררם משירות בצבא הטורקי. הטורקים כבר העמידו עמוד תליה אבל הניה נעמדה בינם לבין נכדה ולא נתנה להם להתקרב. ברגע האחרון הם החליטו לשחרר אותו.

אברהם לייב זילברמן היה רב העיר צפת בתש”ח. עם שיחרור העיר אמר: “שני דברים הצילו את צפת בתש”ח כאשר 1500 יהודים עמדו מול 15,000 ערבים, מעש ונס. מעש משום שישבו וקראו תהילים ונס משום שהפלמ”ח הגיע בזמן”.

בל”ג בעומר 1945 התכנסו היהודים בהר מירון להדלקה המסורתית. אברהם לייב זילברמן היה המדליק הקבוע מטעם הרבי מבויאן אבל משום מה לא היה ירח בשמיים ובלי ירח מלא לא מדליקים. עומדים ומחכים והשעה כבר 9 בערב ואין ירח. האיצו האנשים באברהם לייב להדליק אבל מקובל שעמד לידו אמר לו לא להלחץ. בשעה 9:50 הגיעה הידיעה שהיטלר התאבד בברלין ומספר דקות לאחר מכן יצא הירח והמדורה הודלקה

בל”ג בעומר אחד הגיע מפולין לצפת הרבי מבויאן לביקור. מושל מחוז הגליל, אנדרוס, ששמע על ביקורו ביקש ממשה פדהצור שיסדר לו פגישה עם הרב על מנת לקבל את ברכתו. עבר זמן וסוכות לאחר שאנדרוס הגיע לביקור בצפת הוא אמר למשה שזמן קצר לארח הברכה הוא חלה. אמר לו משה: “לולא הברכה היית בטח מת”.

בערב ראש השנה החליט מוכר הדגים להעלות את מחירי הדגים ולנצל את העובדה שהלקוחות זקוקים לדגים לחג. כאשר נודע הדבר לרפול זילברמן שלח מודיע שעבר בסימטאות העיר והודיע על צו המורה לא לקנות דגים לחג. ראה הסוחר שהוא עומד להתקע עם מלאי דגים (מקרר לא היה אז) ובא במהירות לרב רפול שיבטל את  רוע הגזרה. רק לאחר שהסכים לחזור למחיר הקודם ורק לאחר שהסכים לשלם עבור המודיע (בשתי הפעמים) הסכים רפול לבטל את החרם.

מסע בארץ ישראל – מספר משה פדהצור

מרכזי הכוללים היו אז בירושלים, וכאשר הצטברו כל מיני בעיות וענינים אשר צריך היה לפתור, נאלצתי לעיתים לא קרובות ביותר לירד לירושלים ושם לפתור את בעיות הכוללים אשר עמדו על הפרק. לפי דברי תוכלו לתאר לכם באילו תנאים קשים היינו, ועד כמה הייתה התחבורה קשה ומסובכת אז לא תוכלו כיום להבין. איך אפשר היה להחזיק מעמד ואף להתקדם בתנאים קשים כאלה.

כביש עכו-צפת או טבריה-צפת וכן כבישים לשאר חלקי הארץ טרם נסללו. אוטובוסים מוטערס טרם נראו בארץ. התחבורה התנהלה על בהמות הובלה ומשא. שיירות של פרדות וחמורים, ולמשא השתמשו גם בגמלים וגם רכבו עליהם, כאשר משני צידי הגמל היו צמודים ארגזים ובאותם הארגזים ישבו ה”נוסעים” בתחבורה זו.

יצאתי מבית הכנסת במצואי שבת, ותיכף אחר ההבדלה החלפתי שמלותי, לקחתי את ציודי ואת תיק הטלית והתפילין שלי לדרך. כמו כן קצת צידה. ברכיבה של פרידה של פרג’ון המקר יצאתי את צפת בכיוון לעכו. משך כל הלילה ארכה הרכיבה המייגעת ולפנות בוקר הגענו לעכו. שיירת הפרדות התמקמה סמוך לנמל סירות המפרש, שהיו מפליגות לעיים בין עכו ליפו. חטפתי את תפילתי לפי שלמזלי נמצאה ספינת מפרשים אשר עמדה מוכנה להפליג. נכנסתי לספינה והיא החלה להתנועע כשיכור. עד חוף טנטורה ההפלגה היתה איטית מאד, ומכאן התחלף כיוון הרוח וממש טסנו, וכעבור עשר שעות בקירוב הגענו לחופה של יפו, לאותו נמל אשר הפליג ממנו יונה הנביא אופירה בבריחתו מפני ד’.  כמעט לא הספקתי לנוח במלונו המפורסם של רבי יעקב וכבר נודע לי כי בעוד זמן קצר יוצא הדליז’אנס בכיוון לירושלים. הואיל ורוב מושביו כבר תפוסים היו מיהרתי לתפוס בו מקום, והוא אכן יצא לדרכו אחרי שעה קלה. כה נסענו בדרך העפר. עברנו את העיר רמלה, אשר בה היתה אז קהילה קטנה של יהודים ספרדים ואחרי נסיעה ארוכה וטילטולי דרך עברנו את רך המישור והגענו לבב-אל-ואד. שם נכנסנו לחאן של המקום אשר החזיקו יהודי ירושלמי, ולאחר חנייה של כשעה ומנוחה ותפילת ערבית המשכנו בדרכנו. עלינו בהר והתבקשנו לא פעם לרדת ולדחוף את הדליז’אנס או לסקל את האבנים אשר לפניו כדי לאפשר לו להמשיך בדרכו.

נמנמתי במקצת בדליז’אנס ומדי פעם בפעם התעוררתי כאשר גלגלי הדליז’אנס עלו על אבן. אחר טילטולי דרך במשך כל הלילה הגענו עם הנץ החמה לשערי ירושלים. שם התפללנו עם הנץ. הנחתי את חפצי בבית קרוב משפחה. שם גם סעדתי פת שחרית ותיכף התחלתי בסידור ענייני. הייתי מעוניין לגמור מהר ככל האפשר ולחזור לצפת, מפני שביום ו’ באותו שבוע הייתי צריך להופיע בבית המשפט בצפת בתור עד בקשר לסכסוך קרקעות. השכנים רצו לגזול מאתנו חלק מן ההר אשר בית החיים היהודי משתרע על מורדותיו. אמנם היתה לי עד עתה כעין קפיצת הדרך והמזל האיר לי פנים, אבל דווקא כאן יכולתי להתעקב בסידור העניינים, וחיפוש אחר האנשים אשר היה עלי להפגש עמהם.

כאמור בירושלים היו מרוכזים רוב מרכזי הכוללים. שם גם פעל הדואר האוסטרי, אשר היה נחשב לתקין ומהימן ביותר, ודרכו אשר היה להתקשר גם עם חוץ לארץ באיזשהו אופן. כאן היה גם מושב הקונסולים, וכן היה העיר הסניף של ה”נאציונאל באנק” של הקיר”ה, אשר דרכו הגיעו היוקסים ורוב כספי החלוקה שבאו ונשלחו מארצות הקיר”ה. והנה זה פלא, כל מה שהוצרכתי לסדר ולגמור – כאילו מלאכים הלכו לפני וישרו לי את הדרך. בכל מקום מצאתי הדלת פתוחה והשעה נוחה והאיש הנכון, הכל כפי שרואים בסינמה. במשך שעות משפר גמרתי את כל ענייני וחשבתי לבקר את הכותל המערבי וכמו כן בביתם של כמה מקרובי משפחתי. אבל כאשר נזכרתי שעומד אני להופיע בבית המשפט בסוף השבוע ויתרתי על הרבה ביקורים וקניות שונות בשוק שעל יד באב אל חליל שבירושלים.

אמנם היה זה יום ב’, התחלת השבוע וכל ימי השבוע עוד לפני, אף על פי כן שמחתי באומרים לי שיש מקום בדליז’אנס לחזור עמו ליפו, וכך עשיתי את דרכי חזרה. בקיצורו של דבר הגעתי ליפו ומשם שוב באותה סירת-מפרשים הפלגתי לעכו. ושוב היו הרוחות משרתות אותנו כראוי לשליחי מצווה. הגעתי לצפת בבוקרו של יום ד’ ועשיתי את דרכי ממש בקפיצת הדרך. כי בפעם אחרת היתה נסיעה כזו אורכת משך כל השבוע, ואף שהיינו יוצאים בוצאי שבת מצפת היינו חוזרים ביום ו’ סמוך לשבת. ואם שיחק לנו המזל, עוד הספיק בידנו הזמן לקפוץ למקווה ליטול את הציפורניים ולהחליף את בגדינו לכבוד שבת. לעיתים גם לזה לא הספיק הזמן. הייתי מגיע ורץ למקווה ולשם הביאו לי את בגדי השבת, לרבות השטריימל הישן.