משה פדהצור נולד בצפת ביום ה’ סיוון תרמ”ט (1889) לאביו אלעזר יעקב ולאמו רוחמה בת רבי רפאל זילברמן רבה של צפת.  נתחנך ב”חדר” ובישיבת סבו.

היה מזכירו ויד ימינו של סבו רבי רפאל זילברמן בהנהגת עניני הקהילה. כן עזר לאביו בפעולותיו בהקמת ישיבת בר-יוחאי ומושב זקנים במירון, ובגאולת השרידים הקדושים, קברו של רבי יוחנן הסנדלר וחורבת בית הכנסת של הרשב”י במירון. היה מזכיר כוללות גליציה בצפת ובימי מלחמת העולם הראשונה היה חבר פעיל בהנהגת ועד הסיוע ועזרת חולים מטעם הועד האמשטרדמי לעזרת יהודי ארץ ישראל הידוע בתולדות הישן בשם “פקידי ואמרכלי כולל אמשטרדם”. מילא תפקיד חשוב בקונסוליה האוסטרית לטובת יהודים יוצאי אוסטריה (ובכללה גליציה) שהוו חלק ניכר בין יהודי צפת בשנות מלחמת העולם הראשונה.  ידע למצוא דרך לסידור שלפיו נאות הקונסול האוסטרי תמורת 20 פרנק זהב להעניק אזרחות אוסטרית לנתינים רוסים ועותומנים. בשנה האחרונה של המלחמה בגבור עצבנות הטורקים שראו בכל מקום מרגלים ומחבלים נאסר כחשוד במתן עזרה לעריק יהודי אך נחלץ מצרה.

 אחרי המלחמה השתתף משה פדהצור בביסוסה של לשכת “בני ברית” והספריה שלה. בשנת 1924 יזם סלילת כביש מצפת למירון ובערב ל”ג בעומר 1925 זכה לחנוך את הכביש הזה לתועלתם של אלפי המבקרים על קברו של רשב”י ושאר התנאים והצדיקים במירון. אחרי התפרצות המהומות בשנת 1929 ורצח יהודים בצפת ע”י הפורעים הערבים, החליטו השלטונות ומפקדת הצבא להודות בגלוי בחוסר יכולתם לשמור על הסדר ובטחון החיים, והזמינו את חברי הועד הזמני של יהודי צפת והודיעו להם על החלטתם להוציא את היהודים מהעיר “למען בטחון חייהם”. אז השיב להם משה פדהצור בלשון תקיפה וברורה “aלא נזוז מפה, לא נסכים לעשות את צפת לחברון שנייה !”  ואז הוכרחו השלטונות להבין כי לא יתכן להעניש אזרחים שקטים בגירוש באשמת פורעים מופקרים. היהודים נשארו בעיר והוא  נתמנה לחבר בהנהלת קרן העזרה לנפגעי הפרעות.

לאחר המאורעות אספו בארה”ב למעלה מ- 100 אלף דולרים (סכום גבוה מאד באותם ימים) עבור צפת אבל הכסף נשאר בסוכנות היהודית מחוץ ל- 10,000 דולרים שאיתם התעקשה הסוכנות לבנות מרכז חנויות בצפת. משה פדהצור חשב שזה בזבוז ושצפת זקוקה לתעשייה על מנת לפתחה ולמנוע את הגירת הצעירים ממנה. המרכז נבנה בניגוד לרצונו והיה כושל –החנויות עמדו ריקות.

בימי המאורעת 1936 ואילך עמד משה פדהצור על המשמרת להגנתה של צפת, וכשעזב הצבא בשנת 1938 את צפת והישוב העברי נשאר מופקר לפורעים, הצליח על ידי קשריו הידידותיים עם חבר הפרלמנט מר גרהאם וויט להביא את שאלת הגנתה של צפת לפרלמנט הבריטי, ותודות לכך הוחזר הצבא לצפת ומספר הנוטרים העבריים הוגדל וצפת היהודית ניצלה מחורבן.

בימי המנדט לא היה מוסד בצפת שמשה פדהצור לא נמנה עם ראשיו: מזכיר משפט השלום העברי, מזכיר בתי הספר וגני הילדים העבריים, ראש ועד הקהילה וחבר מועצת העירייה. שימש כתבת של “דואר היום”, “פלסטיין וויקלי”, “הארץ”, “הבוקר” ו”גרוסאלם פוסט”.  עמד בראש ועד ההגנה של הגליל. הועד כלל את צפת וקיבוצים באזור כגון יסוד המעלה, איילת השחר וכבר גלעדי. אולם את השיא בדרכו הציבורית נהג לראות במינוי ב – 16 באפריל 1948 לראש עיריית צפת. בבחירות שהתקיימו ב – 1950 עמד בראש רשימת הגוש הדתי ונבחר לראש העירייה. כיהן עד 1955, אז פרש מטעמי בריאות.

עוד ב- 1924 הקים “ועדת תיירות” שתפקידה היה להמריץ מוסדות ואישים לפעול להזרמת תיירות לעיר. שנים אחר כך הקים ועד יהודי-ערבי לפילוח העיר. תודות להשתלדותו ציפתה הממשלה באספלט את הכביש הראשי העובר בתוך העיר שקודם לכן היה עולה ממנו ענן אבק. כן שקד במשך זמן רב להכניס אור חשמלי לצפת.

לפי הצעתו הוקם ליד מירון מכון מים בשביל הצבא הבריטי. במרוצת הזמן החל המכון לשרת את האוכלוסיה האזרחית. לפי דרישתו שוחררו יהודי צפת מסיוט ההליכה לבית המשפט ברובע הערבי, ובניין בית המשפט הועבר לקרבת הרובע היהודי. רבי פדהצור הדתי והעבדקן שלא נפרד מה”שטרימל” כאשר היו עסקני ציבור מזעיקים אותו לפגישה דחופה בשבת עם נציגי השלטון, היה בסוד ענייני הביטחון העדינים של הישוב.

הוא שמר בצפת על יחסים טובים בין ההגנה והאצ”ל וספד באומץ לב את הרוגי המלכות, חברי האצ”ל שהובאו לקבורה בצפת.

פעל רבות למען העולים הבלתי לגלים שהיו צפויים לגירוש. ר.ד. בדקוק, מושל המחוז הבריטי, ששימש גם שופט אדמינסטרטיבי במשפט העולים הבלתי חוקיים, עמד תחת לחץ בלתי פוסק של ראש הקהילה שהוכיחו קשות על קשיחות ליבו. הבריטי נהג לערוך את המשפטים בשבתות, ורבי משה לא חסך כל טירחה כדי להגיע אליו. כאשר עפם בא לבוש שטרימל כולו אומר חג וכבוד עצמי, שיסעו המושל בכעס” “הנך יהודי דתי כיצד אתה מעז להתערב לטובת מפירי חוק?” השיב פדהצור: “אין עולים בלתי חוקיים ואני מקיים פדיון שבויים”. במשך השנים מצאו ילדי העולים הבלתי חוקיים מקלט בבית פדהצור בתקופה שהוריהם ישבו בבית הסוהר.

ב – 1943נערך בכפר גלעדי כנוס ארצי של מפלגת מפא”י. פדהצור נעם על הסוציאליסזם מנקודת מבט דתית, בהדגישו שסוציאליזם אמיתי אפש למצוא בתורה ואין צורך להסתמך על קרל מרקס. בן גוריון ניגש אליו ואמר שהיה כדאי להטלטל עד כפר גלעדי ולו רק כדי לשמוע נאום זה.

בתוכנית החלוקה של 1947, לא נכללה צפת בצד היהודי . פדהצור נחרד ומיהר לשיחה עם משה שרת. “לא יתכן שאחת מארבעת ערי הקודש לא תיכלל בחלק היהודי” מר לשרת. לאחר לחץ רב פעל משה שרת בוועדת האו”ם לענייני החלוקה והביא לכך שצפת עברה לחלק היהודי, ערב ההצבעה הגורלית בכ”ט בנובמבר 1947.

ב- 1948 היו בצפת 15,000 ערבים. מספר היהודים לעומת זאת היה 1,600 מהם פחות מ-200 צעירים מזויינים בסטנים מיושנים בלבד מול נשק קטלני של אויב מסוכן. באפריל 1948 הובהל פדהצור לפגישה עם קציני הצבא הבריטי שתבעו ממנו כי יפונו שני משלטי הגנה אשר חסמו את הדרך לרובע היהודי. משה פדהצור סירב. אמר המפקד הבריטי: “אנו נעזוב את צפת ואז צפוי לכם טבח, מוטב שלקראת העתיד תחשבו על פינוי העיר, מפקד השכונה הערבי פאוזי קאוקאז’י מוכן לערוב לשלומכם. כדי להלחיץ עוד יותר הביאו הבריטים משאיות לצפת לפינוי האוכלוסיה היהודית. השיב להם פדהצור: “אם רצונכם ללכת מכאן, לכן. אנו לא נזוז מכאן.” בסירובו לפנות את צפת, כפי שסירב לעשות זאת במאורעות 1929, הבטיח פדהצור שצפת תשאר עיר עברית במדינת ישראל שבדרך.

בהנהגתו של פדהצור אורגנה הגנת צפת ושחרורה.

הבריטים עזבו ומסרו לערבים את המשטרה שעל הר הכנען ועוד נקודות אסטרטגיות אחרות. המלחמה החלה. היהודים ירו בדווידקה היחידה שהיתה להם ויותר מרעש איום ונורא לא נגרם נזק כלשהו לצד הערבי. גשם שוטף החל לרדת וערביי צפת ברחו מצפת בבהלה רבה. כאשר נכנסו היהודים לעיר הערבית לא האמינו למראה עיניהם – הערבים ברחו והשאירו הכל מאחור כולל קפה על האש…יותר מאוחר התבררה התעלומה. לערבים נאמר שליהודים יד נשק גרעיני. ואיך מזהים נשק גרעיני? הוא עושה רעש עצום ולאחר מכן יורד גשם שוטף, כפי שקרה בהירושימה…

ידועה אמרתו המפורסמת של משה פדהצור:  “שני דברים הצילו את צפת בתש”ח כאשר 1,500 עמדו מול 15,000 ערבים: מעש ונס. מעש משום שישבו וקראו תהילים ונס משום שהפלמ”ח הגיע בזמן”.

כראש עיריית צפת החופשית, פעל פדהצור לפיתוחה המתמיד. בין מפעליו החשובים היה הבאת אומנים לצפת ויסוד קריית האומנים ופיתוחה של צפת כמרכס תיירות חשוב. לרגל פתיחת אחת הגלריות נאם פדהצור על חשיבות האומנות בחיי האדם. נכח באולם מר ציזלינג, איש מפא”י אשר לא האמין למשמע אזניו שיהודי דתי עם שטרימל ידבר בשבח אומנות הציור והפיסול. פדהצור אמר שראשי התיבות של השם צפת זה לא רק ציצית פאב תפילוין אלא גם ציור-פיוט-תמונה.

בן 73 היה כאשר נפטר בתל אביב במוצאי ראש השנה 1963 והובא לקבורה בצפת.