נולד בצפת ב – 1928. למד בחדר בצפת, בתיכון בטבריה ובישיבה בתל אביב. בתש”ח היה ממפקדי האצ”ל בצפת, ובספר “מערכות האצ”ל” של דוד ניב סיפר כיצד השתתף בתקיפת מכוניות ערביות בכביש חיפה-צפת, כתגמול על התנכלות לתחבורה היהודית. האצ”ל הקים עמדות כדי לקדם את פני הערבים ואלעד פלד, ממפקדי מחלקת הפלמ”ח שהושיעה את העיר, הודה בפקודת היום שלו “לתושבי צפת ומגיניה שעמדו חודשים מספר איתנים ואמיצים במצור בגאווה”.

 דוד פדהצור שכבר ב – 1945 החל את הקריירה העיתונאית שלו בעיתון “המשקיף”, היה כתב העיתונים “מעריב”, “הבוקר” ו-“ג’רוזלם פוסט” בצפון, עיתונאי ב”זמנים”, ועורך חדשות בקול ישראל בראשית שנות החמישים, אז למד גם פילוסופיה וספרות באוניברסיטה העברית. ב – 1957 הצטרף ל”למרחב”, עיתונה של אחדות העבודה, היה עורך לילה, מזכיר המערכת ומ-1965 העורך הראשי.

 הוא היה מקורב מאד לישראל גלילי, מראשי המפלגה, אך צביקה דרוד מקיבוץ לוחמי הגטאות אומר שבהשפעתו של פדהצור היה זה “העיתון המפלגתי הכי בלתי מפלגתי”. ארנון מגן, שערך תחתיו את עמודי השבת ב”למרחב”, נזכר כיצד היה פדהצור מגיב בעדינות על מעידות, ויונה שמשי, הכתב הצבאי, מספר כיצד נזף בו פדהצור בעל פה ושיבחו בכתב: “נזיפה זה ביני לבינך,  שבח, אולי תרצה להראות לנכדים”.

 עם סגירת ל”מרחב” ב – 1971 ומיזוגו ב”דבר” היה פדהצור לסגנה של העורכת הראשית חנה זמר. הוא שימש כיו”ר ועדת העורכים, יו”ר אגודת העיתונאים בתל אביב ויו”ר איגוד העיתונאים הארצי. עמיתיו חולקים לו שבחים: חיים גורי קורא לו “איש נקי דעת”, אהרון מגד, עורך המוסף הספרותי “משא” מספר על קפדנותו, חנוך ברטוב מכנהו “ידען, איש ספר, אחד העיתונאים הטובים ביותר שהכרתי מימי”.

 ב – 1974 הוא יצא לשמש כשליח לשכת הקשר “נתיב” בוואשינגטון, במסגרת המאבק למען יהודי ברית המועצות. נחום ברנע, אז שליח “דבר” בוואשינגטון, אומר כפדהצור פעל רבות, בהשקט ובצנעה, ומעולם לא הדליף דבר. כשחזר, ערך את “משא”, ופרופסור ברתנא, אומר כי פדהצור הג’נטלמן ערך מוסף כדמותו: ענייני, נטול פניות, פתוח לרוחות חדשים. כשפרש, היה ראש המגמה לתקשורת במכללה האקדמית עמק יזרעאל ולימד תקשורת במכללה למנהל.

 הלך לעולמו ב – 2007.