נולד בשנח תת”ך (1061 ) לערך. היה מגדולי חכמי התורה ומראשוני בעלי התוספות. הוא בא מלוטרינגיה, שם למד תורה מפי חכמי לותיר. כן קיבל תורה מפי רש”י. לאחר נישואיו הלך ללמוד בוורמיזא בביח מדרשו של רבנו יצחק ב”ר אשר (ריב”א, נפטר לפני חתצ”ג, 1133 ).

ר’ מאיר זכה בתואר “אבי הרבנים”. בחייו של רש”י עבר לרומבורג (עיר קטנה ליד טרואה), שייסד בה את בית מדרשו ולשם נשלחה התשובה של רש”י המסתיימת במילים: “יחי חתני ר’ מאיר עם בתי והילדים ינובון בשיבה”.

 ר’ מאיר חיבר פירושים לתלמוד ולתוספות, הנזכרים על ידי בנו רבנו תם. כמו כן חיבר עם בנו הרשב”ם פירוש למסכת מנחות. הוא השאיר גם פסקים וסליחה ותיקן את נוסח תפילת “כל ‘יכל נדרי” להתאימה להלכה.

 רבנו מאיר זכה להיזכר לדורות לא כל כך הודות לחותנו הגדול רש”י ולא בזכות עצמו, אף על פי שהיה מגדולי התורה בזמנו, אלא בעיקר בזכות בניו: הרשב”ם, רבנו יצחק (הריב”ם) ורבנו תם. בניו נחשבו לאנשי מופת אשר הפיצו אורם, בפירושיהם על התורה ועל התלמוד, בכל תפוצות ישראל. ר’ יצחק נפטר בשנת ד’ תתצ”ה (1135) לערך.