היה מגדולי ישראל בפולין במאה ה- 16. נולד בבריסק בשנת ר”ע ( 1510). היה בן למשפחה מיוחסת מאד אשר שלשלת הלוחסין שלה מגיעה עד לבעל “הקונטרס”. בעודנו ילד קטן התיתם מאביו. הוא גדל והתחנך אצל אבי אמו, רי יצחק קלויבר אב”ד פוזנא, והמהרש”ל מזכירו בספריו.

 כבר בימי נעוריו יצא שמו כאחד מגדולי התורה שבדורו והחלו פונים אליו בשאלות ותשובות של הלכה אף ממדינות רחוקות. הוא שימש ברבנות בערים שונות בפולין ובליטא. בכל מקום בו שירת ברבנות הקים ישיבות, הרביץ תורה והעמיד תלמידים למאות ולאלפים.

 תחילה שימש המהרש”ל ברבנות בקהילת בריסק, שם סידר גט בשנת רצ”ט (1539). בשנת שי”ד (1554) נבחר לרב בקהילת אוסטרה, לאחר שחותנו ר’ קלמן הברקשטן, שהיה רב באוסטרה, נתקבל כאב”ד בבריסק. באוסטרה יסד את ישיבתו המפורסמת ונתמנה בצו המלכות לרב כולל בווהלין. לעת זיקנה נתמנה אב”ד וראש ישיבה בקהילת לובלין.

 המהרש”ל היה טיפוס מופלא ובלתי מצוי בין רבני פולין, בעל אישיות תקיפה ועצמאית, בעל רצון עז ואופי חזק. עוול, שוחד וצביעות היו שנואים עליו. בתקיפות ובאומץ לב נלחם בהם. הוא יצא בדברים חריפים נגד יודעי התלמוד, שמעשיהם אינם תואמים את לימודיהם ועוסקים בתורה לשם התנשאות ופרסום. יצא נגד הרבנים שאינם מקפידים אם עוברים עבירה העשירים וחשובי הקהילה ומאידך הוקיעו מי שאינו עשיר ועובר על איזה מנהג כאילו יצא מכלל ישראל.

המהרש”ל היה מחונן בחוש ביקורת ממדרגה ראשונה. הוא הסתמך רק על התלמוד הבבלי והירושלמי כמקור להלכה.  ר’ יוסף קארו (רמ”ח – של”ה, 1488-1575) בחיבורו “בית יוסף” עורר את מורת רוחו שהוא מכריע בין הרי”ף, הרמב”ם והרא”ש על פי רוב הדעות, מבלי לשים לב לדעת בעלי התוספות. המהרש”ל מביע בתוקף כי יש להתעמק בכוונות התלמוד כמקור יחידי לדבר ההלכה ולא לסמוך על דברי הפוסקים. הוא החליט לחבר קובץ של הלכות מבלי להסתמך על הפוסקים אלא רק על המקור היחיד, התלמוד. וכדי שאפשר יהיה להשתמש במקור בטוח יש לחקור אח נוסחו הנכון. המהדורות המודפסות של התלמוד, שהופיעו בימיו, מלאות היו שיבושים והמדפיסים לא מצאו לנכון לתקן את הנוסח על ידי השוואה בין כתבי היד השונים. לכן החליט המהרש”ל לגשת לחקור אח הנוסח המשובש של התלמוד ובשנת ש”ו (1546) החל בדיקנות מופתית להשוות את נוסח דפוס ונציה, שהיה לפניו, עם נוסחי כתבי היד העתיקים של התלמוד. חיבורו “ים של שלמה”, הינו קובץ כל הלכות התלמוד, שניתן בצורה שיטתית כשהן נחקרות ומבוארות על סמך המקורות הראשונים.

 המהרש”ל עבד על חיבורו עד ליומו האחרון, אך לא הצליח לסיימו. הוא השלים הלכות לשש עשרה מסכתות מהן נדפסו רק שבע מסכתות (בבא קמא,יבמות, ביצה, קידושין, גיטין, כתובות וחולי ן) . ספרו “ים של שלמה” זכה למהדורות רבות.

 חשיבות רבה נודעה לספרו השני, “חכמת שלמה”,  שהוא הגהות לתלמוד ולמפרשים (רש”י) ולתוספות. בספרו מתגלה המהרש”ל כחוקר בעל חוש ביקורת מופלא ובעל דיקנות מופתית. הספר הופיע בדפוס פעמים רבות ולבסוף הוכנס לתוך כל מהדורות התלמוד שבדפוס. מחיבוריו האחרים: שו”ת (לובלין, של”ה, 1575 ); “עמודי שלמה”, פירוש והגהות לסמ”ג (“ספר מצוות גדול”) לר’ משה מקוצי (חי בתחילת המאה ה- 13); “עטרח שלמה”, פירוש ל”שערי דורא” .