מגדולי רבני אשכנז, שנולד בשנת קל”ה (1375) לערך בעיר ויילרשטאט בדרום גרמניה ליד הנהר נקאר. ר’ יעקב היה תלמידו של המהרי”ל ר’ יעקב הלוי מולין (קכ”ה – קפ”ז, 1365-1427) ולמד בישיבת ר’ זלמן רונקל במגנצא. אחר שהוסמך לרבנות התיישב בנירנברג, שם שימש ברבנות ור”מ, כממלא מקום הרב ר’ ישעיה כ”ץ. משם עבר לאוגוסבורג, ובשנת ר”ד (1444 ) עבר לערפורט.
המהרי”ו היה עמוד ההוראה בדורו. מקרוב ומרחוק פנו אליו גדולי הרבנים בשאלות בדבר ההלכה. תשובותיו, המצטיינות בקיצור ובבהירות, נתקבלו על ידי הפוסקים. משו”ת המהרי”ו ניתן ללמוד על חייהם הכלכליים והחברתיים של היהודים במחצית המאה ה – 13. ספר שו”ת שלו בהלכות שחיטה ובדיקה זכה לפרסום רב והתפרסם בשבעים מהדורות ויותר. מהדורה עם הגהות וביאורים, שחיבר המהרש”ל לשאלות ותשובות שלו, נדפסה בשנת שס”א (1601), כך חיברו הגהות להלכות שלו, הרמ”א (בשנת שצ”א, 1631 ) וחכמים אחרים.
עוד בחייו נחשב ר’ יעקב למנהיג הדור. היה ידוע כחסיד וצדיק, רודף צדק ללא משוא פנים, היוצא להגן על העשוקים. המהרש”ל כחב עליו: “הוא היה ראש בין האחרונים ומימיו שתו כל הבאים אחריו” (בש”ס גיטין פ”ב, סימך כ”ד). בין תלמידיו המפורסמים היה ר’ ישראל ברונא, רב ברגנשבורג. ר’ לעקב נפטר בשנת רט” ז (1456).
אביו של ר’ יעקב, ר’ יהודה, היה נכדו של רבנו מאיר (מהר”ם) מרוטנבורג. המהר”ם נולד בוורמיזא בשנת ד’ תתקע”ה (1215) לערך, כבן למשפחת רבנים וחכמים. היה מבעלי התוספות האחרונים, מגדולי הפוסקים, גדול הגאונים התלמודיים של יהדות אשכנז ופייטן. כיהן כרב בקהילות קונסטאנץ, אוגסבורג, נירנברג ובעיירה רוטנבורג על נהר איבר בפרנקוניה, שם ישב רוב השנים ועל שמה נקרא. שם יסד ישיבה אליה נהרו תלמידים רבים. יצא לו שם כגדול הדור ומכל עבר הגיעו אליו שאלות לפסיקה. היה היחידי אחרי רבנו גרשום ורש”י שהדורות הבאים הכתירוהו בתואר הכבוד “מאור הגולה”.
שאלת העולים לארץ ישראל העסיקה את המהר”ם. הוא פסק שאם מנסה אב לעכב את בנו מלעלות לארץ ישראל, הרי שאין הבן חייב לשמוע לו. בשנח ה’ מ”ו (1286) ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נאסר באיטליה על ידי הכנסיה. קהילות ישראל עשו מאמצים גדולים לשחרר את רבם והציעו לקיסר עשרים אלף מארק דמי פדיון, אך הקיסר לא הסכים לסכום הזה. המהר”ם אסר על הקהילות להוסיף כדי לא להגדיל אח יצר הסחטנות של המושלים ויאסרו כל גדול בישראל על מנת לקבל כופר נפשו. הוא הוחזק בכלא שבע שנים עד פטירתו בשנת נ”ג (1293 ).
בין חיבוריו של המהר”ם תוספות וחידושים לשמונה עשרה מסכתות, פירושים לשני סדרים של המשנה, כעשרים פיוטים וארבעה קבצים של שו”ת. רוב חיבוריו אבדו.
אביר של המהר”ם, רבי ברוך ב”ר מאיר היה חכם חשוב ושימש ברבנות בוורמיזא ר’ ברוך נפטר בשנת ה’ מ”א (1281).