רב ופוסק, מגדולי הרבנים בדורו. נולד בשנת רמ”ב (1482). הוא נקרא על שם עיר הולדתו קצינלנבוגן באשכנז ונחשב לאבי משפחת קצינלנבוגן.
המהר”ם היה תלמידו של רבי יעקב פולאק בישיבתו בפראג. משם הלך לישיבתו של רבי יהודה מינץ בפאדובה שבאיטליה. לאחר פטירת חותנו, רבי אברהם מינץ, אשר שימש רב וראש ישיבה בפאדובה אחרי אביו הגדול ר’ יהודה מינץ, נתמנה ר’ מאיר במקומו. לאחר מכן נתמנה גם לרב הכולל של הרפובליקה הוונציאנית והיה רב הגליל כולו. כל סכסוך שרבני המקומות לא יכלו להכריע בו נמסר להכרעתו של ר’ מאיר. הוא התקין שם תקנות רבות. ארבעים שנה שימש ר’ מאיר ראש ישיבה ונשיא בית הדין בפאדובה עד ליום פטירתו.
המהר”ם נחשב לאחד מגדולי הפוסקים התלמודיים בדורו. תהילתו נודעה בכל תפוצות הגולה ולישיבתו נהרו תלמידים מכל קצות הארץ. גדולי רבני זמנו עמדו עמו בחליפת שו”ת בניהם: קרובו ר’ משה איסרליס (הרמ”א), ר’ משה אלקשר, ר’ עובדיה ספורנו. את תשובותיו פירסם המהר”ם עם תשובות אבי חותנו, ר’ יהודה מינץ (ונציה שי”ג, 553 ו).
כמה מתשובותיו נכנסו בין תשובות הרמ”א. בשנות העשרים של המאה ה – 6ו, עוד בחייו נדפסו כל כרכי התלמוד. הוא הגיה את ספרי “משנה תורה” לרמב”ם. בשנת ש”ל (1550) הדפיסם בשותפות עם אחד ממדפיסי הספרים באיטליה. המהר”ם היה הרוח החיה בכינוס פיררא בשנת שי”ד (1554) וחתם על ההחלטות כמורשה מטעם מדינת ונציה.
ר’ דוד גאנז כותב עליו בספרו “צמח דוד”: “ר’ מאיר הגדול, החסיד השלם, מאיר עיני הגולה, אשר עשה שו”ת והגיה את ספר המימוני, תלמידו הגדול של ר’ יעקב פולאק”.
המהר”ם נפטר בפאדובה ביום י’ בשבט שכ”ה (1565). אשתו, הרבניח מרת חנה בת ר’ אברהם מינץ, נפטרה עשרה חודשים לפניו.
מוהר”ר אפרים ב”ר יוסף (יונה) ז”ל תנצב”ה.
אביו של ר’ אפרים נפתלי הירש היה רבי יוסף יונה דור שישי לר’ יעקב וייל (מהרי”ו).
אביו של ר’ יונה היה המקובל רבי קלונימוס קלמן, ר”מ בקראקא ובבריסק. נפטר בשנת של”ח (1578).
אביו של ר’ קלונימוס קלמן היה רבי יונה אב”ד אוסטראה ומדינת רוסיה הקטנה. תלמיד ר’ יעקב פולק. נפטר בשנת ש”י (1550).
אביו של רבי יונה היה רבי קלונימוס קלמן.
אביו של ר’ קלונימוס קלמן היה רבי יונה ב”ר ישראל מרגנשבורג. מגדולי הפוסקים באשכנז בדורו.
ר’ יונה תלמידם של רי יעקב וייל (מהרי”ו), של רי ישראל איסרליין בעל תה”ד, , ושל ר’ אנשל סג”ל, וחברו של רי ישראל ברונא, הרביץ תורה ברגנשבורג. ספרו “איסור והיתר הארוך (בקיצור: או”ה) שימש כספר יסודי בהוראה, כלולים בו שישים שערים בדינים השייכים לשולחן ערוך “יורה דעה”, הלכות הגעלת כלים ופיקוח נפש בשבת ויום הכיפורים. הוא מהווה יסוד בהוראת איסור והיתר לכל בני אשכנז. נדפס בפירארה בשנת שט”ו ובפראג בשנים תקמ”ח. ר’ יונה נפטר בשנת רס”ה (1505).