מתוך “ציון וירושלים” מאת פנחס בן צבי (גראייבסקי) – תרפ”ט

 “בין הנשים הצדקניות נשי החיל, העסקניות הצבוריות, שצפת יכולה להביט עליהן בגאון, תופסת מקום בראש וראשונה רוחמה פודהורצר ז”ל, או כמו שקראו לה בצפת רחמה ר’ רפאל’ס.

המנוחה היתה בתו הבכירה של הגאון הצדיק רבי רפאל זילברמן זצ”ל האבד”ק דעיר הקודש צפת, ואשתו של ה”ר אלעזר יעקב פודהורצר ז”ל, והיתה מפורסמת בצדקתה ובפעולןתיה הנשגבות.

כל ימי חייה היו שלשלת ארוכה של פעולות ומעשים, לא ברעש ולא בסערה, כי אם בהצנע לכת, היתה משתתפת בכל דבר שבצדקה והיא עצמה היתה רבת הפעלים. היא היתה אם רחמניה לעניי צפת, וגם לאוחים העניים שהיו מזדמנים לצפת. כל קשי יום נדכא וכושל היה פונה לעזרתה, והיא היתה מושיטה להם את עזרתה ביד רחבה.

במשך כמה שנים היתה מחלקת מכספה היא לחם וחלות לשבת בשביל מספר גדול של עניים צנועים וגם בימי המלחמה הכי קשים היתה מתאמצת להושיט את עזרתה לעניי צפת האומללים.

היא לא הלכה בגדולות, בפשטות ובענות חן היו הליכותיה בחיים, הקריבה את חייה על מזבח הצדקה והחסד.

כר נרחב לעבודתה, עבודת הצדקה, היו ימי חגיגת ל”ג בעומר, היא דאגה למאות האורחים העניים שבאו לצפת להמציא להם אוכל ומזון בצפת ובמירון.

אלה הם רק קווים כללים של הצדקנית הזאת ובשביל לתנות את כל צדקותיה דרוש להקדיש חוברת מיוחדת.

בימי החושך, הימי המלחמה הכי קשים בשנת תרע”ח, חלתה הצדקנית הזאת המחלת הטיפוס, וביום כ”ז סיון השיבה את נשמתה אל על.

קהל גדול מאד בא לחלוק לה את כבודה האחרו, ויגדל המספר בעיר וספדנים הספידוה ויקוננו על מותה בדמי ימיה. כי רק בת חמישים ושמונה היתה במותה. תנצב”ה.”    

נולד בצפת בט”ו באדר תר”כ (1860) לאביו יונה ולאמו שרה (כהנא-שפירא).

התחנך בחדר ובישיבת צפת. בשנתו ה – 27 בחרו בו רבני העדה וראשיה ושלחוהו לאוסטריה לעורר את לב נדיבי עמנו להגביר עזרתם ליהודים יוצאי מלכות אוסטריה. במסעו נפגש עם רבנים, מנהיגים וגדולי הציבור בווינה ובערים רבות והצליח לעוררם לעזרת הסובלים יסורי יישוב ארץ ישראל.

רבי אלעזר יעקב תקע יתד לישוב העברי במירון. קנה שטחי אדמה, יסד שם ישיבה ומושב זקנים, גאל את קברו של יוחנן הסנדלר ועזר לגאול את שרידי בית הכנסת העתיק של מירון הנקרא על שם רבי שמעון בר יוחאי.

במשך שנים רבות עמד בראש בית החולים אטינגר, אולם לא היה מרוצה מדרגת בית החולים הזה כי לפי דעתו היתה צפת היהודית זקוקה וראוייה למוד רפואי משוכלל יותר. לפיכך כשביקר הרב הלונדוני ד”ר גאסטר בצפת, הטעים לו רבי אלעזר יעקב את הצורך בבית חולים חדיש היכול לעמוד בתחרות לעומת בית החולים של המיסיון. כשחזר ד”ר גאסטר ללונדון הצליח להשפיע בעניין זה על הברונית רוטשילד ואכן בנתה בצפת את בית החולים רוטשילד שהוא כיום בית החולים של “הדסה”.   

מעת שנוסדו המושבות בגליל שקד על שלומן וטובתם של תושביהן ולא פעם היה מכתת את רגליו לראש פינה ואפילו עד מטולה כדי ליישב סכסוכים ולהביא שלום בין אדם וחברו.

רבי אלעזר יעקב היה מכובד אף בעיני השלטון ובעת הצורך היה מתייצב לפניהם בשלחות העדה להגנה על ענייניי היהודים.

נפטר בצפת בי”ד מרחשוון תרפ”ה (1925).

אברהם לייב זילברמן היה בנו של דב זילברמן ונכדו שלרבי רפאל (רפול) זילברמן. כאשר היה ארבהם לייב בן 4 שנים בלבד טבע אביו בנחל עמוד כאשר רכב מצפת לטבריה. אברהם לייב גדל אצל סבו רפול זילברמן.

 אברהם לייב התחתן עם ביתו של הרב שמואל הלר. לאחר חתונתו שהתקיימה בצפת נסע האברך המעיר במצוות סבו לשטפינשט, לחיות תחת הדרכתו של השטפינשטר שהיה גם קרוב משפחה של משפחת זילברמן.

 בגיל 28, עם פטירתו של רפול זילברמן, התמנה אבהם לייב לרב העיר. אברהם לייב זילברמן היה הרב הראשי בצפת לשתי הקהילות, האשכנזית והספרדית. הוא הצליח במשימה זו למרות העובדה שבצפת היו עשרות רבנים עם חסידים לכל אחד. מסורת זו של רב אחד נמשכה עד לפטירתו של הרב קפלן שהיה חתנו. כיום הצפת שוב שני רבנים: אחד אשכנזי ואחד ספרדי.

 אברהם לייב, שהיה בן דודו של משה פדהצור, היה מאד פעיל בעניני העיר ביחד עם משה פדהצור ובתקופה מאד קשה לעם ישראל.

 הוא נתן אישור לעלות לביריה בשבת על מנת להגן עליה. קרא ליהוי צפת לתרום “ממיטב כספם וזהבם למען קרן גאולת אדמות ארץ ישראל”, ספד לעולי הגרדום שנקברו בצפת.

 בל”ג בעומר 1945 התכנסו היהודים בהר מירון להדלקה המסורתית. אברהם לייב זילברמן היה המדליק הקבוע מטעם הרבי מבויאן אבל משום מה לא היה ירח בשמים ובלי ירח מלא לא מדליקים. עומדים ומחכים והשעה כבר 9 בערב ועדיין אין ירח. האיצו האנשים באברהם לייב להדליק אבל מקובל שעמד לידו אמר לו לא להילחץ. בשעה 9:50 הגיעה הידיעה שהיטלר התאבד בברלין ומספר דקות לאחר מכן יצא הירח והמדורה הודלקה.

 אברהם לייב נפטר בשנת תש”ח והוא רק בן 58. את מקומו ברבנות לקח חתנו הרב קפלן.

 נולד בשנת תקצ”ט (1839) לאביו רבי מרדכי. אבותיו של רבי מרדכי התגוררו בצפת עוד בימי האר”י (1572 – 1534). בסוף המאה ה- 18 נסעו לאומן שברוסיה ממנ החזרו לצפת לאחר כ – 30 שנים.

 כדי להכנס לארץ ישראל השתמשו בתעודת מעבר של אדם בשם זילברמן. שם זה נשאר במשפחה ולא ידוע מה היה שם המשפחה המקורי, אם כי נראה שזה היה שפירא

 בשנת תר”כ נתמנה לרב ומו”צ בצפת, ובשנת תרל”ב נכתב בכתר הרבנות, אב”ד ור”מ. חכמתו היתה ידועה וממרחקים היו מקשים ממנו לפסוק בענייני הלכה. התורכים ההכירו בחכמתו הרבה והעניקו לו את התואר “חכם פאשה”.

 משפחת זילברמן שעמדה בראש ההנהגה הצפתית כמאה וחמישים שנים נמנתה על חסידי רוז’ין. הרבנים הצפתיים לבית זילברמן גם שימשו כשליחיהם של אדמו”רי בויאן שהחזיקו בחזקת ההדלקה במירון אותה קנו לפני שנים רבות.

 מספרים עליו שתמיד כשאחת מנכדותיו עמדה ללדת, היה מכבד את בעלה בפתיחת ארון הקודש בשבת. וזה היה בדוק ומנוסה שבאותו שבוע תלד אשתו. ולא ארע אף פעם שיקדים בשבת.

 ביום שישי ו’ טבת ישב אצלו אברהם ליב זילברמן עד שעה מאורחת. ביקש רפאל שיגיש לו צנצנת המים שהיה רוחץ בה בכל פעם את ידיו, ואת הגמרא מסכת גיטין. שכב במיטתו ולמד. כעבור מספר שעות נקרא אברהם לייב על ידי דודתו רוחמה שאמרה לו שרפאל עדיין לא ישן וכל הזמן לא פסק משירים ותפילה. ואמר “וכל המאמינים” בקול גדול כנוסח תפילתו בראש השנה. ניגש אליו אברהם לייב וביקש אותו רפאל שילביש לו את הטלית והתפילין. אמר ו אברהם לייב שעדיין לא זמן תפילין. ענה לו רפאל שהזמן קרוב. עמד לכיוון הקיר ובעלות השחר יצאה נשמתו. ו’ טבת תרע”ה, 1915.

 אשתו הניה נפטרה בו’ תמוז תר”ע, 1910.  

 

 

מובא בספרים רבים במיוחד בקשר לנסיעותיו לאירופה לטובת ארץ ישראל. היה מעורה בסדרי הכוללים בצפת ודרך חלוקת הכספים לנצרכים. הביא לדפוס בצפת את הספר “אמרי משה” של זקנו ר’ אברהם יוסף משה מהרימלוב. הגאון בעל “שדי חמד” בספרו מביא את רבי יונה ומתארו בתואר “הגאון”.  אשתו שרה, בתו של רבי יחיאל אשר שמואל כהנא-שפירא מירושלים.  נפטר בצפת בשנת תרנ”ד (1894).