(24) Rabbi Avraham Mintz

היה מחשובי חכמי איטליה במאה ה – 15. נחשב כגאון בדורו והיה מראשי המדברים בשם יהדות איטליה. נולד בשנת ר’ (1440) לערך. משנת רס”ט (509ו) מילא את מקום אביו כאב”ד וראש ישיבה בפאדובה. חתנו ר’ מאיר (המהר”ם) מפאדובה מזכירו בשו”ת שלו (ס’ כ”ט – ל’). הוא מוזכר לשבח גם בשו”ת המהרש”ל והרמ”א.

ר’ אברהם עמד במחלוקת קשה עם ר’ יעקב פולאק שמעורבים בה מאות מרבני איטליה אשר החרימו זה את זה. לפי האגדה מתו הוא ור’ יעקב פולאק ביום אחד (“שלשלת הקבלה”). ר’ אברהם נפטר בשנת רפ”ו (1526) לערך.

(23) Rabbi Yehuda Mintz

מגדולי הרבנים באשכנז ובאיטליה במאה ה – 15. נולד בעיר מיינץ (מגנצה) בשנת קס”ה (1408) לערך והיה תלמידו וקרובו של ר’ אשר ענשכין. שימש כרב במגנצה ועם גירוש יהודי העיר בשנת רכ”א (1461) נדד לאיטליה והתיישב בפאדובה. בגלל למדנותו הרבה נתמנה שם לאב”ד. במשך ארבעים ושבע שנים ברציפות, עד לפטירתו, שימש ברבנות בפאדובה. יסד שם ישיבה גדולה שנהרו אליה תלמידים רבים מאיטליה ומחוצה לה. בין תלמידיו היו גם בנו ר’ אברהם וחתן בנו ר’ מאיר קצינלנבוגן המהר”ם מפאדובה.

בסוף המאה ה – 15 כינס ר’ יהודה בפאדובה “קיבוץ חכמים ואנשי מעשה” ובהסכמתם תיקן תקנות בענייני אישות ובהסכמת כל רבני הגליל הכריז חרם על כל איש אשר יסרב להזדקק לבית דין רבני.

רבי יהודה מינץ ור’ יוסף קולון (מהרי”ק) התייחסו באיבה לכל רעיון חופשי ביהדות. ר. יהודה התנגד בחריפות לר’ אליהו דילמליגו וגרם לכך שיעזוב את איטליה. לפי מסורת אנשי פאדובה היה ר’ יהודה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת פאדובה. אצילי הנוצרים באיטליה היו מתלמידיו ואף תלו את תמונתו באוניברסיטת פאדובה. מספר ר’ מרדכי שמואל גירונדה מפאדובה (בספרו “תולדות גדולי ישראל”) .”ואני הצעיר ראיתי הפסל מוצב שם במעלות הסולם עם מכתב ציון תהילתו לכבוד ולתפארת”. לפי סיפור אחד הרבנים פסל זה עמד עוד לפני מאה שנה באוניברסיטת פאדובה.

רבי יהודה האריך ימים ונפטר בפאדובה בשנת רס”ח (1508) בהיותו בן מאה שנים. ר’ אברהם, בנו, ערך לו לויה מפוארת. עשרות רבנים ותלמידי חכמים סובבו את הארון, כשבידיהם אבוקות דולקות. קירות החדר בו נמצא הנפטר, היו מכוסים באריג שחור. כל חנויות העיר נסגרו למשך יומיים כאות אבל. חמישה ימים לאחר פטירתו נפטר דון יצחק אברבנאל ונקבר לידו.

בשנת רס”ט (1509), שנה לאחר פטירתו, נהרסו מצבותיהם ונשרפו כל כתביו של ר’ יהודה בעת המלחמה על העיר. המהר”ם מפאדובה, חתן בנו, מצא 16 מתשובותיו וכלל אותן בספר השו”ת שלו. תשובות אלו מעידות על גדולתו בתורה וחשיבותן רבה גם לידיעת קורות זמנו ומנהגי יהדות איטליה. תשובתו האחרונה היא על דבר מסכות שנוהגים בחורים להתחפש לנשים בפורים, הוא מעיד: “שכמה גדולים וחסידי עולם ז”ל שנתגדלתי אצלם, אשר כאן בניהם ובנותיהם חתניהם וכלותיהם לובשים אותן הפרצופים ושינוי בגדיהם, איש לבגדי אשה וכן להיפך, ולא מחו בדבר” . לכן גם הוא פוסק להיתר. ר’ יואל סירקיס ( הב”ח ) לא סלח לר’ יהודה שהתיר התחפשות בפורים, בו לובשים גברים שמלות נשים ונשים לובשות בגדי גברים.

(22) Rabbi Meir Wahal Katzenellenbogen

אבד”ק בריסק. היה גם עסקן ציבורי וראש המדברים במדינת ליטא. בשנת (1623 ) נפרדה מדינת ליטא מוועד ארבע ארצות עקב סכסוך בין הקהילות בענייני מיסים שצריכים היו לשלם לרשות. אז נשארו בוועד הארצות רק ארבע הארצות: פולין הגדולה ובראשה קהילת פוזנא, פולין הקטנה ובראשה קהילת קראקא, מדינת רייסין (גליציה המזרחית) ובראשה קהילת לבוב, מדינת ווהלין ובראשה קהילת לודמיר. בראש ועד מדינת ליטא עמד ר’ מאיר. במשך כל ימי חייו התכנס הוועד בבריסק. בשנח שפ”ז היה כבר ר’ מאיר זקן וידיו רועדות וכשהתכנס ועד המדינה בשנת שפ”ח (1628) הוא חתם רק “מאיר”, כי לא יכול היה לכתוב יותר.

ר’ מאיר עמד בחליפת שו”ת עם רבני דורו. תשובה אליו נדפסה ב”שו”ת הב”ח החדשות”. מוזכר גם בשו”ת “פני יהושע” מאת ר’ יהושע חריף בזה”ל: “זוכרני בימי חורפי מעשה כזה בק”ק בריסק דליטא ונשא רנחך עם הרב מוהר”ר ר’ מאיר שאול ז”ל.

ר’ מאיר נפטר בשנת ח”ץ (1630) לערך.

(21) Rabbi Shaul Wahal Kazenelenbogen

נקרא גם שאול יודיטש. שירת בחצרם של מלכי פולין סטפאן באטורי (1586 – 1576) וזיגמונט ה – 3 (1632- 1587). נולד בשנת ש’ (1540) לערך. בצעירותו למד בבית מדרשו של אביו. באוניברסיטת פאדובה למד שפות ומדעים אחרים. בבחרותו שלחו אביו לישיבה המפורסמת בבריסק דליטא. בשל תלמודו ותרבותו הגבוהה קנה לו חשיבות בין בני עמו ומצא חן וחסד בעיני השררות של ליטא ובעיני המלך עצמו. על עסקו הראשון מוצאים בתעודות שלפיהן בשנת 1578 הוא חוכר את מבשלות השיכר בקונדה ומוביל את המלח אל נמלי הנהרות. בשנת 1580 חוכר ר’ שאול לשנתיים את כל תפוקת המכרות בוויליצ’קה ובמשך שנתיים אלו העתיק את מקום מושבו לקראקא. כנראה שבעת ההיא בא לידי גמר השידוך בינו לבין משפחת ר’ פנחס הורוביץ, גיסו של הרמ”א.

ר’ שאול השיא את בנו מאיר, שהיה אחר כך אב”ד בריסק, למרת הינדה בת ר’ פנחס הורוביץ. לאחר מכן חכר את הכנסות המחוז והפלך של בריסק, כגון: דמי גשר, דמי דייג. כן בנה ר’ שאול טחנות קמח, משרפוח יי”ש, מבשלות שיכר וכדומה. חכירות גדולות אלו ועסקיו העצומים קירבו את ר’ שאול לחצר המלכות.

מהתעודות נראה שגם המלך סטפאן באטורי הוקיר את ר’ שאול, ואף המלך זיגמונט השלישי, שלא היה אוהב ישראל והיה מוקף כמרים, ידע להעריכו כראוי. בתעודה מיום 20 בפברואר 1588 מציין המלך זיגמונט השלישי, בהמלצת אחדים מגדולי שריו, את נאמנותו של היהודי הבריסקאי שאול יודיטש. בפקודתו מיום 7 ביוני 1589 מעלה אותו המלך למעלת “משרת המלך” והוא כותב: “היות שראינו את שירותו הנאמן וחריצותו המיוחדת, אנו ממנים אותו למשרתנו כדי שיכיר וידע את חסד המלכות שלנו. אנו משחררים אותו, את מטלטליו, את קרקעותיו וכל נכסיו מן השיפוט של כל שררות מבצר ועיר לכל ימי חייו, באופן שלא יצטרך להצטדק לפני שום פקיד בדבר קטן או גדול, ורק בפני משפטנו בלבד יעמוד”. (פרופ’ באלאבאן). תואר כבוד זה של משרת המלך והפריבילגיות שזכה להן היו מן הזכויות הנעלות ביותר שיהודי יכול היה להגיע אליהן.

בשנת 1593 התאונן ר’ שאול על שר הפלך של בריסק (בסכסוכים בין יהודים, למרות שהענינים שייכים היו לקהילה היהודית, היו נשפטים על ידו). בפקודה מ – 14 ביוני 1593 מצווה המלך זיגמונט השלישי, על פי בקשתו של משרת המלך שאול יודיטש, כי בסכסוכים בין היהודים לבין עצמם ישפוט רק בית הדין היהודי, ואין רשות לשר הפלך להתערב בעניין. על ידי פקודה זו הובטחו הזכויות האוטונומיות של יהודי ליטא. בשנת 1592 הגיש משרת המלך ר’ שאול , בשם עצמו ובשם הקהילה, קובלנה על בית הדין העירוני, בעקבות סכסוכים עם יהודים, על כי דן לא על פי משפט המדינה הפולני אלא על פי המשפט הגרמני, החמור הרבה יותר. ב – 10 באוקטובר 1592 פקד זיגמונט השלישי על מועצת העיר ועל בית הדין העירוני לשפוט בסכסוכים של יהודים על פי משפט המדינה הפולני. החלטה זו היתה חשובה במיוחד ליהודי ליטא, לכן השתדלו שתיכתב בין יתר הפריבילגיות שהוענקו להם והגישוה לאישור לכל המלכים שמלכו לאחר מכן. כך נתאשרה על ידי המלך יאן קאזימיר (1659), המלך סובייסקי, והמלך אוגוסט השני (1720). ובכל כתבי האישור האלה נאמר: “התאונן לפנינו משרתנו היהודי מעירנו בריסק שאול יודיטש”. כן נאמרה הפקודה הזאת בדורות הבאים ושמו של ר’ שאול נשאר לזיכרון לנצח. (פרופ’ באלאבאן). נוסף לעסקיו המסועפים מצא ר’ שאול די זמן לעסוק בצרכי כלל ישראל בליטא. כן הוא מייצגם בוועד ארבע ארצות בלובלין מן הרגע הראשון לקיומו של ארגון זה. בעיר בריסק בנה ר’ שאול בית מדרש ויסד ישיבה גדולה. כן בנה בית כנסת מפואר (נשרף בשנת תקפ”ה).

אגדות רבות התהלכו בקרב יהודי פולין על ר’ שאול וואהל. אחת האגדות מספרת כל אביו, ר’ שמואל יהודה, שלחו ללמוד בישיבות פולין ונתן בידו סכום כסף הגון להוצאות הדרך ולמחייתו במשך כל ימי לימודיו בישיבה. בדרכים שלטו אז שודדי דרכים ובהיותו קרוב לגבול פולין שדדו ממנו את כל כספו והוא הגיע לעיר בריסק בחוסר כל. הוא למד בישיבה כיתר הבחורים העניים, אשר יהודי בריסק סיפקו את כל צרכיהם. באותו זמן יצא הנסיך ראדזיוויל, המשנה למלך פולין, לטיול במדינות זרות, הוצאותיו היו מרובות והפרוטה אזלה מכיסו. הוא לא רצה לגלות את זהותו לשרי המדינות. הנסיך, שהזדמן לעיר ונציה, שמע על רב העיר שהוא עשיר ונדיב, על כן הלך אל ר’ שמואל יהודה, אביו של ר’ שאול, וגילה לפניו מיהו ומה מצבו. הרב הבין כי הוא מדבר אמת ונתן בו אמון. הוא קיבלהו בכבוד רב והלווה לו סכום כסף מספיק כדי שיוכל לשוב לארצו, אבל ביקש ממנו שכאשר ישוב לביתו ייטיב עם בנו שאול, הנמצא בישיבה בעיר בריסק. כששב הנסיך לביתו מיד החל להתעניין על שאול הצעיר וכאשר פגשו ראה הנסיך שהוא חכם ומלומד ויודע שפות. אף ראש הישיבה הביע את דעתו הטובה על הבחור. הנסיך סיפר לשאול כי שהה בבית אביו בוונציה וכי זכה לחסד מאביו הרב. הוא גמל לשאול על טוב לב אביו הרב והכניסו לגור בארמונו. הוא מינהו ליועצו לכל ימי חייו והפקידו על כל עסקי המלך. הנסיך הציגו בפני המלך ושאר השרים ושיבחו בפניהם. גם יתר אצילי פולין הכירו בחכמתו ובינתו בעניני הנהגת המדינה וכולם חיבבוהו וכיבדוהו. המלך סטפאן באטורי העלהו למעלת אציל והעניק לו שרשרת זהב, אות כבוד וחותם כליתר אצילי פולין. היתה לר’ שאול זכות להשתתף במועצת השרים ולחוות דעה בשאלות מדיניוח כאחד מהם.

אגדה משפחתית מספרת: אחרי מות המלך התכנסו השרים והאצילים לבחור במלך חדש. היו שני מועמדים: זיגמונט השלישי ומקסימיליאן בן מלך פרוסיה. עבר יום ולא באו לידי הסכמה והמלך לא נבחר. לפי החוק הפולני דאז אסור היה למדינה להישאר לילה אחד ללא מלך. על כן הציע הנסיך ראדזיוויל לבחור בר’ שאול, שהוא חכם מאד, מלומד, בעל תכונות טובות ואהוב על כולם, לשמש לילה אחד כמלך. כל המועצה קיבלה את ההצעה ור’ שאול נבחר פה אחד למלך. באותו לילה ביטל ר’ שאול שלושה חוקים נגד היהודים: 1) עד אז כל הרוצח יהודי חייב היה לשלם רק דמי כופר נפש כאילו הרג עבד איכר. ר’ שאול קבע כי כל השופך דם יהודי יענש כאילו שפך דם נוצרי. 2) בוטל החוק שבתי התפילה היהודים חייבים להיבנות נמוך יותר מכל בנייני העיר ומעתה הותר ליהודים לבנות בתי תפילה גבוהים. 3) נאסר על בתי המשפט לקבל את עלילת הדם כאילו משתמשים היהודים בדם נוצרי באפיית מצות לפסח. למחרת כינס ר’ שאול את מועצת השרים ומבין שני המועמדים לכתר המלוכה המליץ על זיגמונט השלישי כמתאים לכהונה זו. דעתו נתקבלה על כולם. הזהב שהעניק לו מלך פולין לאות כבוד והוקרה לא הוריש לבניו כדי לא להתגאות בה.

אשתו של ר’ שאול היתה רבקה, בתו של הנגיד ר’ דוד דרוקר, פרנס ומנהיג בבריסק.

ר’ שאול וואהל נפטר בשנת שע”ז (1617 ).

(20) Rabbi Shmuel Yehuda Kazenelenbogen

מגדולי רבני איטליה במאה ה- 16. נולד בפאדובה בשנת רפ”א (1521). כבר בבחרותו הוכר כגדול בתורה. בשנת ש”ו (1546), בהיותו בן עשרים וחמש שנה, נתמנה כחבר בית הדין בוונציה ושמו יצא לתהילה כאחד מגדולי התורה. הוא עמד בחליפת שאלות ותשובות בענייני הלכה עם גדולי חכמי הדור בפולין (המהרש”ל, הרמ”א ועוד) וכמה מתשובותיו נכללות בקובצי חשובותיהם. בשנח שכ”ו (1566), לאחר פטירת אביו המהר”ם מפאדובה (שכ”ה 1565 ), שהיה רב ראשי בכל מדינת ונציה, ירש רבי שמואל את מקומו ונתמנה לאב”ד בוונציה. שם אף עמד בראש ישיבה גדולה שהעמידה תלמידים גדולים בתורה בניהם: ר’ יעקב היילפרין, האחים ר’ יעקב ור’ יקותיאל רפא בני ר’ מנחם הכהן רפא ור’ אבטליון מקונסיליי שהיה רב ברוויגו. תלמידיו העריצוהו ואהבוהו.

ר’ אבטליון הציב את תמונת רבו בבית המדרש ליד מקום מושבו, בבחינת מה שנאמר: “והיו עיניך רואות את מוריך”.

רבי שמואל יהודה היה דרשן מזהיר שהלהיב והגביר אח הנטיה לאגדה,למדרש, למוסר וליסוד הרגש בדת. הוא ירד אל העם ועודד את לבו בדרשות שוות לכל נפש, ששתים- עשרה מהן הכוללות גם הספדים על חכמי ישראל ובניהם על קרובו ר’ משה איסרלש (הרמ”א) הופיעו בדפוס ( ונציה שנ”ד 1594 ) . הוא היה עשיר, עניו וירא חטא.

הביא ראיות על השארות הנפש באמרו: “ראיות אלה ראיתי להביא נגד המתפקרים מקטני אמונה”. בפאדובה ובוונציה ריכז את הנדבות למען עניי ארץ ישראל. בתפקיד זה הוא מוזכר בתעודות מן השנים שנ”ב – שנ”ה (1592-1595). הוא נפטר ביום ו’ בניסן שנ”ז (1597). אשתו, הרבנית מרת אביגיל, נפטרה ביום י’ באייר שנ”ד (1594).

בן דורו של שמואל יהודה, רבי יהודה אריה ממודינא הספידו והעיר על יפי-תוארו בדברים אלה: “כל יודעיו ומכיריו יודעים כי תוארו ומראהו כמראה איש האלוהים נורא מאד וכל שלא ראהו מימיו היה אומר בפגעו בו כי הוא זה” (“מדבר יהודה”, דרשות לדוגמה, דף ס”ג, ונציה שס”ב).

מקצת מתשובותיו פזורות בספר שו”ת “נחלת יעקב” מאת תלמידו רבי יעקב היילפרין ובשו”ת הרמ”א.

(19) Rabbi Meir Kazenelenbogen, MAARAM Pedua

רב ופוסק, מגדולי הרבנים בדורו. נולד בשנת רמ”ב (1482). הוא נקרא על שם עיר הולדתו קצינלנבוגן באשכנז ונחשב לאבי משפחת קצינלנבוגן.

המהר”ם היה תלמידו של רבי יעקב פולאק בישיבתו בפראג. משם הלך לישיבתו של רבי יהודה מינץ בפאדובה שבאיטליה. לאחר פטירת חותנו, רבי אברהם מינץ, אשר שימש רב וראש ישיבה בפאדובה אחרי אביו הגדול ר’ יהודה מינץ, נתמנה ר’ מאיר במקומו. לאחר מכן נתמנה גם לרב הכולל של הרפובליקה הוונציאנית והיה רב הגליל כולו. כל סכסוך שרבני המקומות לא יכלו להכריע בו נמסר להכרעתו של ר’ מאיר. הוא התקין שם תקנות רבות. ארבעים שנה שימש ר’ מאיר ראש ישיבה ונשיא בית הדין בפאדובה עד ליום פטירתו.

המהר”ם נחשב לאחד מגדולי הפוסקים התלמודיים בדורו. תהילתו נודעה בכל תפוצות הגולה ולישיבתו נהרו תלמידים מכל קצות הארץ. גדולי רבני זמנו עמדו עמו בחליפת שו”ת בניהם: קרובו ר’ משה איסרליס (הרמ”א), ר’ משה אלקשר, ר’ עובדיה ספורנו. את תשובותיו פירסם המהר”ם עם תשובות אבי חותנו, ר’ יהודה מינץ (ונציה שי”ג, 553 ו).

כמה מתשובותיו נכנסו בין תשובות הרמ”א. בשנות העשרים של המאה ה – 6ו, עוד בחייו נדפסו כל כרכי התלמוד. הוא הגיה את ספרי “משנה תורה” לרמב”ם. בשנת ש”ל (1550) הדפיסם בשותפות עם אחד ממדפיסי הספרים באיטליה. המהר”ם היה הרוח החיה בכינוס פיררא בשנת שי”ד (1554) וחתם על ההחלטות כמורשה מטעם מדינת ונציה.

ר’ דוד גאנז כותב עליו בספרו “צמח דוד”: “ר’ מאיר הגדול, החסיד השלם, מאיר עיני הגולה, אשר עשה שו”ת והגיה את ספר המימוני, תלמידו הגדול של ר’ יעקב פולאק”.

המהר”ם נפטר בפאדובה ביום י’ בשבט שכ”ה (1565). אשתו, הרבניח מרת חנה בת ר’ אברהם מינץ, נפטרה עשרה חודשים לפניו.

מוהר”ר אפרים ב”ר יוסף (יונה) ז”ל תנצב”ה.

אביו של ר’ אפרים נפתלי הירש היה רבי יוסף יונה דור שישי לר’ יעקב וייל (מהרי”ו).

אביו של ר’ יונה היה המקובל רבי קלונימוס קלמן, ר”מ בקראקא ובבריסק. נפטר בשנת של”ח (1578).

אביו של ר’ קלונימוס קלמן היה רבי יונה אב”ד אוסטראה ומדינת רוסיה הקטנה. תלמיד ר’ יעקב פולק. נפטר בשנת ש”י (1550).

אביו של רבי יונה היה רבי קלונימוס קלמן.

אביו של ר’ קלונימוס קלמן היה רבי יונה ב”ר ישראל מרגנשבורג. מגדולי הפוסקים באשכנז בדורו.

ר’ יונה תלמידם של רי יעקב וייל (מהרי”ו), של רי ישראל איסרליין בעל תה”ד, , ושל ר’ אנשל סג”ל, וחברו של רי ישראל ברונא, הרביץ תורה ברגנשבורג. ספרו “איסור והיתר הארוך (בקיצור: או”ה) שימש כספר יסודי בהוראה, כלולים בו שישים שערים בדינים השייכים לשולחן ערוך “יורה דעה”, הלכות הגעלת כלים ופיקוח נפש בשבת ויום הכיפורים. הוא מהווה יסוד בהוראת איסור והיתר לכל בני אשכנז. נדפס בפירארה בשנת שט”ו ובפראג בשנים תקמ”ח. ר’ יונה נפטר בשנת רס”ה (1505).