פרנס ומנהיג בקראקא ומחכמי העיר.

נשא לאשה את גיטלה בת הרב משה אוירבך מראטיבון, שהגיע לקראקא בראשית המאה ה- 16.

מרת גיטלה נפטרה ביום כ”ז בסיון שי”ב (1552) בימי המגפה.

בנו של ר’ נחמן ב”ר יצחק שרנצל, וחתנו של ר’ יחיאל לוריא הרב הראשון בבריסק.

היה בעל השפעה בחצר המלכות והלך בשליחותו של המלך זיגמונט הראשון (1506-1548)

לוונציה לסייע למזכיר המלך בקניית פנינים לבית הגנזים.

רב ור”מ בקהילות בלבוב, אוסטרה ובריסק. בשנים רס”ג-רס”ח (1503-1508) כיהן כראש ישיבה בלבוב. בשנת רס”ח (1508) נתמנה כרב וראש ישיבה באוסטרה, משם נתמנה לאב”ד בקהילת בריסק. משם עלה לארץ-ישראל והיה הרב הראשון לעדת האשכנזים בירושלים ובארץ הקודש.

 בארץ ישראל נפגש עם רבי יצחק לוריא, האר”י, שהיה קרוב של חתנו המהרש”ל. הר”ר חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר”י ז”ל, מזכיר אח הדבר בילקוטי תורה פרשת בהעלותך.  (רבי יצחק לוריא נולד בירושלים בשנת רצ”ב , 1532, ונפטר בצפת בשנת של”ב, 1572.  ר’ חיים ויטאל נולד בצפת בשנת ש”ג, 1543, ונפטר שם בשנת ש”פ, 1620).

רבי קלונימוס עצמו כתב: “נתקבצנו אנו בני ישיבות התורה אשר בירושלים, ביום השלישי, עשרה בכסלו ה’ ש”ח ליצירה” (1547).

 רבי קלונימוס הגיע לזיקנה מופלגת. נפטר בירושלים ונקבר בהר הזיתים.

היה מגדולי ישראל בפולין במאה ה- 16. נולד בבריסק בשנת ר”ע ( 1510). היה בן למשפחה מיוחסת מאד אשר שלשלת הלוחסין שלה מגיעה עד לבעל “הקונטרס”. בעודנו ילד קטן התיתם מאביו. הוא גדל והתחנך אצל אבי אמו, רי יצחק קלויבר אב”ד פוזנא, והמהרש”ל מזכירו בספריו.

 כבר בימי נעוריו יצא שמו כאחד מגדולי התורה שבדורו והחלו פונים אליו בשאלות ותשובות של הלכה אף ממדינות רחוקות. הוא שימש ברבנות בערים שונות בפולין ובליטא. בכל מקום בו שירת ברבנות הקים ישיבות, הרביץ תורה והעמיד תלמידים למאות ולאלפים.

 תחילה שימש המהרש”ל ברבנות בקהילת בריסק, שם סידר גט בשנת רצ”ט (1539). בשנת שי”ד (1554) נבחר לרב בקהילת אוסטרה, לאחר שחותנו ר’ קלמן הברקשטן, שהיה רב באוסטרה, נתקבל כאב”ד בבריסק. באוסטרה יסד את ישיבתו המפורסמת ונתמנה בצו המלכות לרב כולל בווהלין. לעת זיקנה נתמנה אב”ד וראש ישיבה בקהילת לובלין.

 המהרש”ל היה טיפוס מופלא ובלתי מצוי בין רבני פולין, בעל אישיות תקיפה ועצמאית, בעל רצון עז ואופי חזק. עוול, שוחד וצביעות היו שנואים עליו. בתקיפות ובאומץ לב נלחם בהם. הוא יצא בדברים חריפים נגד יודעי התלמוד, שמעשיהם אינם תואמים את לימודיהם ועוסקים בתורה לשם התנשאות ופרסום. יצא נגד הרבנים שאינם מקפידים אם עוברים עבירה העשירים וחשובי הקהילה ומאידך הוקיעו מי שאינו עשיר ועובר על איזה מנהג כאילו יצא מכלל ישראל.

 

המהרש”ל היה מחונן בחוש ביקורת ממדרגה ראשונה. הוא הסתמך רק על התלמוד הבבלי והירושלמי כמקור להלכה.  ר’ יוסף קארו (רמ”ח – של”ה, 1488-1575) בחיבורו “בית יוסף” עורר את מורת רוחו שהוא מכריע בין הרי”ף, הרמב”ם והרא”ש על פי רוב הדעות, מבלי לשים לב לדעת בעלי התוספות. המהרש”ל מביע בתוקף כי יש להתעמק בכוונות התלמוד כמקור יחידי לדבר ההלכה ולא לסמוך על דברי הפוסקים. הוא החליט לחבר קובץ של הלכות מבלי להסתמך על הפוסקים אלא רק על המקור היחיד, התלמוד. וכדי שאפשר יהיה להשתמש במקור בטוח יש לחקור אח נוסחו הנכון. המהדורות המודפסות של התלמוד, שהופיעו בימיו, מלאות היו שיבושים והמדפיסים לא מצאו לנכון לתקן את הנוסח על ידי השוואה בין כתבי היד השונים. לכן החליט המהרש”ל לגשת לחקור אח הנוסח המשובש של התלמוד ובשנת ש”ו (1546) החל בדיקנות מופתית להשוות את נוסח דפוס ונציה, שהיה לפניו, עם נוסחי כתבי היד העתיקים של התלמוד. חיבורו “ים של שלמה”, הינו קובץ כל הלכות התלמוד, שניתן בצורה שיטתית כשהן נחקרות ומבוארות על סמך המקורות הראשונים.

 המהרש”ל עבד על חיבורו עד ליומו האחרון, אך לא הצליח לסיימו. הוא השלים הלכות לשש עשרה מסכתות מהן נדפסו רק שבע מסכתות (בבא קמא,יבמות, ביצה, קידושין, גיטין, כתובות וחולי ן) . ספרו “ים של שלמה” זכה למהדורות רבות.

 חשיבות רבה נודעה לספרו השני, “חכמת שלמה”,  שהוא הגהות לתלמוד ולמפרשים (רש”י) ולתוספות. בספרו מתגלה המהרש”ל כחוקר בעל חוש ביקורת מופלא ובעל דיקנות מופתית. הספר הופיע בדפוס פעמים רבות ולבסוף הוכנס לתוך כל מהדורות התלמוד שבדפוס. מחיבוריו האחרים: שו”ת (לובלין, של”ה, 1575 ); “עמודי שלמה”, פירוש והגהות לסמ”ג (“ספר מצוות גדול”) לר’ משה מקוצי (חי בתחילת המאה ה- 13); “עטרח שלמה”, פירוש ל”שערי דורא” .

אב”ד בערים קליווא ובפוזנא.

אב”ד סלוצק דליטא. נפטר בצעירותו.

בנו של רבי יחיאל לוריא. אב”ד בריסק ולבוב.

נפטר ט”ו בתשרי רפ”ב, 1521. 

היה אב”ד בבריסק ובלודמיר, מרביץ תורה בעיר בריסק, פרנס בוועד ארבע ארצות. נפטר בלודמיר, כ”ה בתמוז שפ”ב (1622). על מצבתו חרותות המילים:

           “פה נטמן צנצנת המן רועה נאמן

            פרנס הדור פרי עץ הדר התקין עצמו בפרוזדור

            צבי ישראל והדרו, לא נמצא חכם ונבון כמוהו בדורו

            גם במעלות ובמידות והיה פארו בתורה ובמצוות

            נכסף מלוא חפנים מהם אסף ויגוע ויאסף

            מוהר”ר אפרים ב”ר יוסף (יונה) ז”ל תנצב”ה.

 אביו של ר’ אפרים נפתלי הירש היה רבי יוסף יונה דור שישי לר’ יעקב וייל (מהרי”ו).

אביו של ר’ יונה היה המקובל רבי קלונימוס קלמן, ר”מ בקראקא ובבריסק. נפטר בשנת של”ח (1578).

אביו של ר’ קלונימוס קלמן היה רבי יונה אב”ד אוסטראה ומדינת רוסיה הקטנה. תלמיד ר’ יעקב פולק. נפטר בשנת ש”י (1550).

אביו של רבי יונה היה רבי קלונימוס קלמן.

אביו של ר’ קלונימוס קלמן היה רבי יונה ב”ר ישראל מרגנשבורג. מגדולי הפוסקים באשכנז בדורו.

ר’ יונה תלמידם של רי יעקב וייל (מהרי”ו), של רי ישראל איסרליין בעל תה”ד, , ושל ר’ אנשל סג”ל, וחברו של ר’ ישראל ברונא, הרביץ תורה ברגנשבורג. ספרו “איסור והיתר הארוך (בקיצור: או”ה) שימש כספר יסודי בהוראה, כלולים בו שישים שערים בדינים השייכים לשולחן ערוך “יורה דעה”, הלכות הגעלת כלים ופיקוח נפש בשבת ויום הכיפורים. הוא מהווה יסוד בהוראת איסור והיתר לכל בני אשכנז. נדפס בפירארה בשנת שט”ו ובפראג בשנים תקמ”ח.  ר’ יונה נפטר בשנת רס”ה (1505).

בן רבי משה הלוי, נכד רבנר יעקב וייל (מהרי”ו).

רבי יעקב וייל נפטר בחודש אלול של”ב, ( 1572 ).

אשתו של רבי יעקב וייל, מרת בינה, בת המהר”ם מפאדובה, נפטרה בשנת של”ה (1575).

מגדולי רבני אשכנז, שנולד בשנת קל”ה (1375) לערך בעיר ויילרשטאט בדרום גרמניה ליד הנהר נקאר. ר’ יעקב היה תלמידו של המהרי”ל ר’ יעקב הלוי מולין (קכ”ה – קפ”ז, 1365-1427) ולמד בישיבת ר’ זלמן רונקל במגנצא. אחר שהוסמך לרבנות התיישב בנירנברג, שם שימש ברבנות ור”מ, כממלא מקום הרב ר’ ישעיה כ”ץ. משם עבר לאוגוסבורג, ובשנת ר”ד (1444 ) עבר לערפורט.

 המהרי”ו היה עמוד ההוראה בדורו. מקרוב ומרחוק פנו אליו גדולי הרבנים בשאלות בדבר ההלכה. תשובותיו, המצטיינות בקיצור ובבהירות, נתקבלו על ידי הפוסקים. משו”ת המהרי”ו ניתן ללמוד על חייהם הכלכליים והחברתיים של היהודים במחצית המאה ה – 13.  ספר שו”ת שלו בהלכות שחיטה ובדיקה זכה לפרסום רב והתפרסם בשבעים מהדורות ויותר. מהדורה עם הגהות וביאורים, שחיבר המהרש”ל לשאלות ותשובות שלו, נדפסה בשנת שס”א (1601), כך חיברו הגהות להלכות שלו, הרמ”א (בשנת שצ”א, 1631 ) וחכמים אחרים.

 עוד בחייו נחשב ר’ יעקב למנהיג הדור. היה ידוע כחסיד וצדיק, רודף צדק ללא משוא פנים, היוצא להגן על העשוקים. המהרש”ל כחב עליו: “הוא היה ראש בין האחרונים ומימיו שתו כל הבאים אחריו” (בש”ס גיטין פ”ב, סימך כ”ד). בין תלמידיו המפורסמים היה ר’ ישראל ברונא, רב ברגנשבורג. ר’ לעקב נפטר בשנת רט” ז (1456).

 אביו של ר’ יעקב, ר’ יהודה, היה נכדו של רבנו מאיר (מהר”ם) מרוטנבורג. המהר”ם נולד בוורמיזא בשנת  ד’ תתקע”ה (1215) לערך, כבן למשפחת רבנים וחכמים. היה מבעלי התוספות האחרונים, מגדולי הפוסקים,  גדול הגאונים התלמודיים של יהדות אשכנז ופייטן. כיהן כרב בקהילות קונסטאנץ, אוגסבורג, נירנברג ובעיירה רוטנבורג על נהר איבר בפרנקוניה, שם ישב רוב השנים ועל שמה נקרא. שם יסד ישיבה אליה נהרו תלמידים רבים. יצא לו שם כגדול הדור ומכל עבר הגיעו אליו שאלות לפסיקה. היה היחידי אחרי רבנו גרשום ורש”י שהדורות הבאים הכתירוהו בתואר הכבוד “מאור הגולה”.

שאלת העולים לארץ ישראל העסיקה את המהר”ם.  הוא פסק שאם מנסה אב לעכב את בנו מלעלות לארץ ישראל, הרי שאין הבן חייב לשמוע לו. בשנח ה’  מ”ו (1286) ניסה לעלות לארץ ישראל, אך נאסר באיטליה על ידי הכנסיה. קהילות ישראל עשו מאמצים גדולים לשחרר את רבם והציעו לקיסר עשרים אלף מארק דמי פדיון, אך הקיסר לא הסכים לסכום הזה. המהר”ם אסר על הקהילות להוסיף כדי לא להגדיל אח יצר הסחטנות של המושלים ויאסרו כל גדול בישראל על מנת לקבל כופר נפשו. הוא הוחזק בכלא שבע שנים עד פטירתו בשנת נ”ג (1293 ).

בין חיבוריו של המהר”ם תוספות וחידושים לשמונה עשרה מסכתות, פירושים לשני סדרים של המשנה, כעשרים פיוטים וארבעה קבצים של שו”ת. רוב חיבוריו אבדו.

אביר של המהר”ם, רבי ברוך ב”ר מאיר היה חכם חשוב ושימש ברבנות בוורמיזא ר’ ברוך נפטר בשנת ה’ מ”א (1281).