תלמיד אביו. מראשי ועד ד’ ארצות, מחבר ספר “באר מים חיים” (קרקא שע”ו), שהוא פירוש על התורה ועל רש”י שעל התורה. בראש הספר באים עשר הסכמות מגאוני דורו ובראשם גיסו המהר”ם מלובלין. בהקדמתו לספר מציין המחבר שרוב הדברים שבספר מה ששמע מאביו מדי שבת כשהיה סמוך על שולחנו בימי חורפו.

 אחותו של רבי יעקב, אסתר אשת רבי מאיר ב”ר גדליה, הוא המהר”ם מלובלין (שי”ח-שע”ו), תלמידו וממלא מקומו של חותנו באב”ד קרקא, וכידוע היה רבם של גדולי ישראל בדורו “ר”מ ואב”ד באומה הישראלית”. חידושיו ופירושיו נדפסים בכל הוצאות הש”ס עד היום הזה, וספר שו”ת שלו מהורה גם הוא ספר יסוד בספרות השו”ת. ראוי לציין שכמעט בכל תשובותיו הוא כותב: חתן המלך מהרי”צ כהן שפירא.

אב”ד וראש ישיבה הראשון של קרעמניף (וואהלין) ועם פטירת ר’ משה איסרליש – הרמ”א נתקבל כאב”ד הראשון של קרקא, בירת פולין, ובתוקף המינוי, רב המדינה. ממייסדי וראשי ועד ד’ ארצות (השלטון האוטונומי של יהודי פולין, וואהלין ורוסיה ותקופה מסוימת גם ליטא בשנות ש”מ – תקנ”ה 1580-1764.  האב”דים של הקהילות הגדולות היוו את ההנהלה הראשית של הוועד והם שניהלו את כל ענייניה הפנימיים והרוחניים של יהדות מזרח אירופה).

מגדולי המשיבים מדורו. את הסיבה שזכרונו נשתכח ברבות הימים אנו מוצאים בתוך ההקדמה של בנו לספרו “באר מים חיים” וזה לשונו “… זה האבן מהאבנים היקרים אשר היר באוצר אבי ז”ל מאוצרים, ובשברון לוחות גם הם פרחו למרום הרים. והוא מרוב ענוותנותו לא רצה לגלותם. גם אחרי פטירתו לא זכינו בספר לסדר אותם מקוצר המשיג לחבר קצתם אל קצתם. גם שאר כתיבת עטו בילקותו, לקיטו בחר לקיטו, לקח אותם אלקום ונאבדו מן העולם, ועד היום ממני נעלם”. אך השרידים מתשובותיו שנשתמרו מעידים שהיה מגדולי דורו. שו”ת הב”ח החדשות סי’ עג בספר “נתיבות עולם” למהר”ל מפראג (פראג שנ”ו) – נתיב הלשון פרק ט’ (בין תשובותיהם של המהרש”ל, ר’ מרדכי יפה בעל הלבושים, רבי יצחק בצלאלש). כמו כן נשאר ממנו פירוש על סוגיית תגרי לוד (ב”מ נ.) הנדפס בכל ספרי הש”ס. אשתו בילא נפטרה בשנת ש”ס.

קרוב לודאי שהוא ר’ דוד כהן, מחבר ספר “אזהרת נשים”  (קרקא רצ”ה), שככל הידוע הוא הספר הראשון, מלבד ספר מרכבת המשנה לר’ אשר אנשיל שהוא קונקורדנציה בלשון הקודש ולשון אשכנז כסדר א”ב, שנדפס באידיש (טופס יחיד בעולם מהספר נמצא בספריית מכון שוקן בירושלים).

 מצאצאי עזרא הסופר. מסורת משפחתית מספרת שאבות המשפחה היו הכהנים הגדולים בבית המקדש, ועם חורבן הבית הוגלו על ידי הרומאים לרומא.

 “מגזע חכמי שפירא” כך חותם נכדו רבי יעקב הנ”ל, את הקדמתו לספרו “באר מים חיים”.

אב”ד וראש ישיבה בקהילות וילנא ופוזנא. היה תלמידם של רי יונה תאומים מחבר הספר “קקיון דיונה”, ושל ר’ אברהם ב”ר מאיר ז”ק. 

תחילה היה אב”ד בעיר לוצק. בסביבות שנת תכ”ב (1662) נתקבל כאב”ד בקהילת הורודנא, בשנת תכ”ד (1664) כאב”ד בקהילת וילנא ובשנת תכ”ז (1667) נתמנה אב”ד וראש ישיבה בקהילת פוזנא וכל מדינת פולין גדולה, שם העמיד תלמידים רבים גם בחכמת הקבלה.

בין תלמידיו נמנה הגאון ר’ אברהם אבלי גומבינר (שצ”ז-תמ”ג,1637-1683, מחבר הספר “מגן אברהם”). 

ר’ יצחק חיבר ספר שו”ת “באר יצחק” (נדפס בווינה תרנ”ד, 1894). תשובותיו מובאות בספרים) “מגן אברהם”, “גאון צבי” (מאת צבי הירש, אב”ד ריישא) ובספר “בית יעקב”.

ר’ יצחק נפטר ביום ט”ו בסיון תמ”ה (1685).

 אב”ד מעזריטש (פולין גדול), ריישא. מראשי ועד ד’ ארצות. אשתו עלקא בת רבי יצחק הגדול, אב”ד פוזנא והמדינה והגליל.

רבי שמואל הלוי בא בהסכמה בשנת תמ”ט על ספר “בית אהרון”. (פפד”א תנ-תנא) (בין המסכימים נמצא גם ר’ יוסף בן רבי שלמה בעל “יסוד יוסף”).

הסכמותיו על ספר “אורח מישור”, “עיר בנימין” (תנ”ח), ובשנת תנ”ט על ספר שו”ת אבן השוהם ומאירת עינים, (ושם ישנה גם הסכמה מבעל  “יסוד יוסף” הנ”ל).

בן רבי נתן הלוי. ראש ומנהיג קראקא והמדינה.

הסכמתו על ספר “עין יעקב” (תמ”ד).

נפטר תע”ג (1713).

רב ופוסק. נולד בווילנא בשנת שנ”ג (1593) לערך. היה תלמידם המובהק של המהר”ם מלובלין ושל ר’ יהושע פאלק, מחבר “ספר מאירת עינים (סמ”ע)”. בנעוריו למד תורה בפרמיסלה (פשמישל) מפי רב העיר, ר’ שמואל בן הגאון ר’ משולם פייבוש (אבד”ק קראקא ורבו של הב”ח). ר’ יהושע שימש ברבנות בקהילות רבות. בשנת שצ”ד (1634) נתמנה לרבנות בהורודנא, משם נקרא בשנת שצי’ז (1637) להיות אב”ד בטיקטין. בשנת שצ”ח (1638) נתקבל כרב בפרמיסלה. בשנה שלאחריה, שצ”ט (1639), נתקבל להיות אב”ד בלבוב מחוץ לעיר, בעת שר’ מאיר ז”ק היה אב”ד בתוך העיר. בפנקס הקהל נמצאת חתימתו מאותה שנה. בשנת ת’ (1640), לאחר שר’ יואל סירקיס (הב”ח), שעמד שש שנים בראש הישיבה בקראקא נחלש, בחרו ראשי קהילת קראקא בר’ יהושע לעמוד בראש הישיבה. עם בואו לקראקא התחבב ר’ יהושע על התושבים והיה קובע ומכריע בכל עניני הציבור. אחרי פטירת הב”ח (כ’ באדר ת”א, 1641 ) נתמנה ר’ יהושע למלא את מקומו בכל עניני הרבנות.  

ר’ יהושע היה איש אמיד עתיר נכסים ולא קיבל שכר מקופת הקהילה. משגדלה הישיבה נתקבל ר’ יום טוב ליפמן הלר, מחבר “תוספות יום-טוב”, לראשות הישיבה, נוסף לר’ יהושע, שגם הסכים שר’ יום טוב ליפמן יבחר כאב”ד בקראקא. ההכנסות שנועדו לרב העיר ולראש הישיבה, נמסרו לר’ יום טוב ליפמן, כדי שיספיקו לו להחזקת ביתו. 

ר’ יהושע העמיד תלמידים רבים ובניהם מגדולי הרבנים בדורו, כמו: הפוסק ר’ שבתי כהן (הש”ך, פרק ז), ר’ גרשון אשכנזי ור’ מנחם מנדל אוירבך (מחבר “עטרת זקנים”, פרק יב). בקיאותו של ר’ יהושע בתלמוד ובפוסקים וחריפותו העצומה הגיעו למרחקים ומארצות רבות פנו אליו בענייני הלכה. הוא לא נטה אחר פלפול, כמקובל בדורו. היה היחיד שלא נשא פנים לר’ יוסף קארו והתנגד להסתמכות מוחלטת על ה”שולחן ערוך” וקבע כי מקור ההלכה הוא התלמוד והפוסקים. ר’ יהושע היה גדול גם בתורת הנסתר ועמד בחליפת מכתבים בענייני קבלה עם שארו המקובל ר’ שמשון מאוסטרופולי הקדוש. 

ספרו המפורסם “מגיני שלמה”, בו הוא מיישב את כל קושיות בעלי התוספות על דברי רש”י לא הופיע בדפוס בחייו אלא יצא לאור על ידי נינו ר’ אליקים גץ (דיין וראש ישיבה בפוזנא) בשנת תע”ד (1714), שישים ושש שנים לאחר מותו. בהקדמתו לספר כותב ר’ אליקים שרש”י נתגלה לו לר’ יהושע ואמר לו: “אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, בשביל שאתה מציל אותי מפי האריות והכפירים גיבורים וחריפים בעלי התוספות ז”ל אתא לקבלך לעולם הבא עם כל תלמידי”. ספרו “פני יהושע”,  שאלות ותשובות לגאוני הדור, נדפס באמסטרדאם בשנת תע”ה (1715), חלקו השני נדפס בלבוב בשנת חר”ך (1860).  סמוך לפטירתו, כשכל גדולי העיר עמדו סביב מיטתו, אמר להם ר’ יהושע: “פנו מקום! שרבנו רש”י בא לקבל את פני וכל הקדושים עמו”.

 ר’ יהושע נפטר בקראקא ביום כ”ז באב ת”ח (1648), לפי עדות תלמידו הש”ך היו אלה מאורעות שנת ת”ח שגרמו למותו.

אשתו של ר’ יהושע חריף, הרבנית מרת מרים, היתה בתו של ר’ שמואל, פרנס ועד ארבע ארצות ומנהיג הקהילה בבריסק, בן לאחת המשפחות המיוחסות והנודעות ביהדות פולין (נפטר בשנת שפ”ט (1629).

 היה איש אמיד ומנכבדי העיר ווילנא. רעיתו הרבנית מרת היצל, האריכה ימים אחרי בעלה.

נפטרה ביום כ”ה באב שנת ת’ (1640).

ר’ חיים, אבי ר’ יוסף מווילנא, היה בנו של ר’ אברהם מברודי.