בן רבי נפתלי הירש מלודמיר. נפטר כ”ב בכסלו ה’ ת”ד.

נודע בעולם כאחד מחריפי המוח שעמדו להם לישראל. אמרו עליו “מר’ יעקב פולק עד ר’ יעקב מלובלין לא קם כר’ יעקב בפולין”.

בתחילה שימש אב”ד ור”מ בבריסק. כשבא רבי ליפמן סג”ל בעל תוספות יום טוב לבריסק לנשואי בנו, נתכבד על ידי האב”ד רבי יעקב לדרוש בבית הכנסת לכבוד שבת תשובה במעמד כל אנשי העיר. יחד עם בנו הגדול הרביץ תורה ויצא שמו בכל העולם לשר התורה והוראה. מרחוק ומקרוב זרמו לישיבתו מאות תלמידים, אדירי התורה וארזי הלבנון והם הם אשר החזירו את עטרת התורה לפולין.

 כשנתקבל לאב”ד ור”מ בלובלין הרחיב את ישיבתו ומאות תלמידים נתווספו. על ידו עזר בנו הרבי השיל באמירת שעורים כהלכתם ותמידים כסדרם. בדיבוק חברים ובפילפול תלמידים נוצרה תורה שלמה, ולא היה בית בישראל שלא האיר מאור תורתם של האב והבן, והרבה מתלמידיהם קבלו את מרותם של שניהם ומכנים אוחם בשם מורי ורבי, בניהם רבי שמואל קיידינובר, בעל “ברכת הזבח”.

 בלובלין עמד במשא ומתן של הלכה עם כל גדולי הדור שראו בו מורה דרך לרבים. הוא הרבה להתפלל עם הב”ח ושתים מתשובותיו להב”ח נדפסו בשו”ת גאוני בתראי. נתן הסכמתו להדפסת הרבה ספרים מפורסמים, כמו הסידור “שערי שמים” מהשל”ה והספר “קול יהודה”.

 אחרי פטירתו של רבי יעקב ירש בנו את כסאו כריש מתיבתא בלובלין, והישיש רבי נפתלי כ”ץ, נכדו של המהר”ל מפראג נחקבל כאב”ד. 

תורתו של רבי יעקב מלובלין לא נדפסה בספר, אולם דבריו נזכרים בכל ספרי הגאונים שבדורו ובדורות הבאים.

נוסח מצבתו :

                   פה נקבר המאור הגדול מוהר”ר יעקב בן מוהר”ר אפרים נפתלי

                   איש קדוש ונורא, הרביץ בישראל תורה…

                   אלמלא נשכחה מה דורה והחזיר ליושנה עטרה…תנצב”ה

נולד בפראג בשנח רצ”ה (1535) לערך. היה מגדולי חכמי התורה בדורו. מסוף המאה ה-  16 תפסה משפחת הורוביץ עמדה חשובה בחיי הקהילה היהודית בקראקא. אחד מחשובי המשפחה היה ר’ פנחס הורוביץ, ששימש שנים רבות כאיש הקהילה בקראקא. בשנת שמ”ה (1585) נבחר לנשיא ועד ארבע ארצות. בפנקס ועד הקהילה בקראקא נמצאת חתימתו משנת שמ”א (1581) ומשנת שנ”א (1591) בזו הלשון: “נאום פנחס הקטן מבית לוי בהר”ב ישראל זלל”ה הירוויטץ”. בשנת 1609 חתם על הסכם ליחסי מסחר עם מועצת העיר קאז’ימיז’. שמו של ר’ פנחס הורוביץ הלך לפניו אף מחוץ לגבולות פולין וכשנשרפה הקהילה היהודית ברומא בשנת שס”ב (1602) פנה שליח מיוחד של קהילת רומא במכתב אישי לר’ פנחס הררוביץ, שיעזור באיסוף כספים לטובת קהילתו.

ר’ ישראל סרוק, מתלמידי האר”י הקדוש, אשר נדד בארצות איטליה, פולין והולנד כדי להפיץ את תורת רבו האר”י, העיד על ר’ פנחס שהייתה לו נשמת בן יאיר (מובא בהקדמת “ילקוט שמעוני” בשם ר’ ישראל סרוק). מספרים שכאשר הגיע תלמיד אחר של האר”י בנדודיו לפולין והזדמן בקראקא לפני ביתו של רבי פנחס וראהו עומד במרפסת אמר: “מה רבי פנחס בן יאיר עושה בפולין?”. מחבר הספר “צמח דוד” כותב עליו ש”היה מופלג

בתורה, בחכמה וזקנה”. רי יום טוב ליפמן הלר, מחבר “תוספות יום טוב” כותב על ר’ פנחס בספר “מגילת איכה” בזו הלשון: “מצאתי באחד הנירות שכתב לזיכרון דברים אשר שמעתי מפי איש גדול מק”ק קראקא היה נשיא בישראל חכם, גדול בתורה ובימים דעלמה ויושב ראש מנהיגי ארבע ארצות שבמלכות פולין, נודע בישראל בשם מוה”ר פנחס בן (נכד) הקצין והראש מו”ה ישעיה סג”ל מפראג ממשפחת הורוביץ”. ובפנקס קהילת קראקא נמצא אודותיו בזו הלשון: “ואת נשמת האשל הגדול הראש והמנהיג הישיש הזקן מוה”ר פנחס סגל בן החבר ר’ ישראל”.

ר’ פנחס חיבר חידושים על התלמוד.  נפטר ביום ל”ז בטבת שע”ח (1618).

אשתו של רבי פנחס, הרבנית מרת מרים בת ר’ ישראל איסרל מקראקא נפטרה ביום ח’ באלול שע”ז (1617) ונקברה ליד קבר אחיה הרמ”א.

נולד בשנת ר”ס (1500) לערך. וכמו אבותיו נודע גם הוא בנדבנותו.

נפטר ביום י”ד בתשרי של”ג (1573).

על מצבתו בעיר פראג נחקקו מעלותיו:

           הר”ר ישראל בן ר’ זלמן בן ישעיה הורוביץ זלל”ה תנצב”ה…

           אביו בנה אריאל ומסר נפשו על עמו ישראל וקבע עיתים לתורת אל

            פזר נתן לאביוני אל ובעקבי אבותיו הלך בנו הר”ר ישראל

            י”ד תשרי של”ג נגלה כבוד ישראל וזכה לקבור מתחת בית אל, צדקתו

             יעמוד לבית ישראל. 

נקרא רבי זלמן ישעיה’ס. נולד בשנת ר”ל (1470) לערך. היה נדבן גדול ש”פיזר הונו לעניים”. בשנת רצ”ד (1534) הלשינו עליו לפני המלך שהוא בוגד בארצו. כאשר חייו היו בסכנה נדר לבנות בפראג בית כנסת גדול ומפואר ובשנת רצ”ה (1535), לאחר שהוכיח את חפותו ויצא זכאי, התחיל לבנות בית כנסת בסגנון הרנסאנס. אך רק אחיו, רבי פנחס, השלים את הבניה ובית הכנסת נקרא על שמו: “פנחס שול”. רבי משולם זלמן נפטר ביום ח’

בתשרי ש”ה (1554). בהשתדלות בניו הוצאה תקנה הקובעת שגבאי בית הכנסת ע”ש פנחס בפראג חייב להיות ממשפחת הורוביץ. אשתו של רבי משולם זלמן הלוי הייתה הרבנית מרת נחמה בת רבי מנחם.

משפחת הורוביץ תפסה מקום חשוב בין המשפחות המיוחסות. היא התפרסמה ע”י גדולי הרבנים, הגאונים, הצדיקים והקדושים שיצאו מתוכה. כאשר הוגלו בני ישראל מארץ ספרד היו רבים גם מבנ י המשפחה.

רבי ישעיה שברח מספרד, הצליח להציל חלק מרכושו ובא לארץ בוהמיה. הוא קנה את העיירה הורוביץ. ר’ ישעיה היה חכם ובר-אוריין, בעל צדקה ומכובד על הבריות ומקורב למלכות. היה מהראשונים בפראג שהדפיס, על חשבונו, את החומשים עם פירוש רש”י (בשנת רע”ד, 1514) אצל המדפיס רבי גרשום הכהן שונצינו. שבעה בנים היו לר’ ישעיה ורק שניים מהם ידועים בתולדות ישראל: ר’ אהרון משולם זלמן  ור’ שבתאי שפטל.

 ר’ ישעיה נפטר בשנת רע”ד (1514).  רעייתו מרת רבקה בת ר’ יום טוב נפטרה ביום י”ט בסיון רע”ה (1515) שנה לאחר פטירתו.

הרא”ה מזכירו במספר מקומות בחידושיו. וז”ל בחידושיו למסכת כתובות דף פ”‘ה: “וכן פירש מורי החכם רב יצחק הלוי בן אחי רבי בנבנשתי הלוי”.  רבנו יום טוב ב”ר אברהם אשבילי (הריטב”א), תלמידם של הרא”ה ושל הרשב”א, מזכירו בחידושיו לגיטין דף ל’ ובעוד מספר מקומות בכבוד גדול, יש אומרים כי ר’ יצחק היה בנו של רבנו פנחס. רבנו יצחק נפטר בשנת ה’ נ”ג (1293) בערך

 אחיהם של רבנו פנחס הלוי ורבנו אהרון הלוי (הרא”ה מברצלונה). רבנו פנחס הלוי, רבו של אחיו הצעיר ובנו אהרון הלוי (הרא”ה) היה פייטן. במחזורי הספרדים נמצאים פיוטים שלו בפזמון המתחיל ב”אסיר תקווה”. רבנו פנחס נפטר ב- 1260.

מצד אמם הם מתייחסים למשפחת רבנו אשר (הרא”ש מלוניל), בנו של רבנו משולם מלוניל רבו של הראב”ד בעל ה”השגות”. רבי בנימין מטולידה שעבר במסעותיו בעיר לוניל סמוך לשנת ד’ תתקכ”ה (1165) קורא לרבי אשר “רבנו אשר הפרוש”, והוא מספר עליו ש”פרש מענייני העולם ועובד על הספר יומם ולילה ומתענה ביום ואינו אוכל בשר והוא חכם גדול…

תשובותיו ופסקיו הובאו הרבה בדרבי הפוסקים. רבנו אשר נפטר לפני שנת ד’ תתק”ע (1210).